ריקי שחם מביאה משירי לאה גולדברג - אני משם

ריקי שחם מביאה את שירה של לאה גולדברג - אני משם

אני ירוקה ורוויה כמו שיר שעבר בעשב
אני עמוקה ורכה כמו קן ציפור.
אני מתמול שלשום,
מיער אשר לימדני לנשום
מלאות אוהבים חבוקים ישנים בעשב.

אני משם -
מכפר הרוחות הקטנים,
על גבעה אחרונה שם עמדה טחנת הרוח
ושמיים תלו על כנפה עננים מהולים בעשן.
והלך הרוח ובא הרוח.
אני מכפר המקיש בכפות של עץ
אני משם.

ריקי שחם מביאה משירי לאה גולדברג - אינך מבקש דבר

ריקי שחם מביאה את שירה של לאה גולדברג - אינך מבקש דבר

אינך מבקש דבר
לא את העץ הזה
העומד זה עשר שנים
כזקיף על משמר
לא את הדרך הזאת
אשר מקץ עשר שנים
הגיעה עד סף ביתי
לא את הדמות הצלולה
באגם שנתי
לא הדרך הזאת
שהגיעה עד סף ביתי
לא הדמות הצלולה
באגם שנתי

אינך מבקש דבר
בעיניים פקוחות של סומא
עוברות ספינות
והים עומד בשבועת הדממה
וציפור אחת
מבקשת לקרוע תנומה
של מדבר ואתה אינך מבקש דבר

וציפור אחת
מבקשת לקרוע תנומה
של מדבר ואתה אינך מבקש דבר

ציפור אחת
מבקשת לקרוע תנומה
של מדבר ואתה אינך מבקש דבר

לא הדרך הזאת
שהגיעה עד סף ביתי
לא הדמות הצלולה

וציפור אחת
מבקשת לקרוע תנומה
של מדבר ואתה לא הדמות הצלולה

ריקי שחם מביאה משירי לאה גולדברג - ימים לבנים

ריקי שחם מביאה את שירה של לאה גולדברג - ימים לבנים

ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. 

שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.
כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים
הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים.
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר.
לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק - לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,

אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,

וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,

וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי

אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק - הַקַּיִץ גֹּוֵעַ

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם

וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן

שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם

הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים

וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת

יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה

בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר

עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:

"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?

צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק - יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק

יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת

יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת,

וְכָל-הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹתֵק;

וּמֵאַחֲרֵי הָרֵחַיִם

שְׁאוֹן הַנַּחַל אֵינוֹ פוֹסֵק.

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ כּוֹבֵשׁ,

מַרְכִּיב צֵל עַל-צֵל וְכוֹפֵל;

דּוּמָם אֶל-יָם הַמַּחֲשַׁכִּים

כּוֹכָב אַחַר כּוֹכָב נוֹפֵל.

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם,

אַרְגִּישׁ: לִבִּי עֵר וּמְדַבֵּר;

אַרְגִּישׁ: מַעְיָן טָהוֹר אֶחָד

הוֹמֶה אַט שָׁם וּמִתְגַּבֵּר.

אוֹמֵר לִבִּי לִי בַחֲשָׁאי:

"בְּנִי! חֲלוֹמוֹתֶיךָ בָאוּ;

נָפַל כּוֹכָב מֵרָקִיעַ –

הַאֲמִינָה – לֹא שֶׁלְּךָ הוּא.

עוֹד שֶׁלְּךָ קָבוּעַ אֵיתָן

וּבְמִשְׁבַּצְתּוֹ יִזְרַח שָׁמָּה;

שָׂא עֵינֶיךָ – הִנֵּה שָׁם הוּא

קוֹרֵץ, רוֹמֵז לְךָ נֶחָמָה."

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם

אֵשֵׁב אַבִּיט אֶל-כּוֹכָבִי;

לִי אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד –

הוּא הָעוֹלָם שֶׁבִּלְבָבִי.

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק - תרזה יפה

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק

תרזה יפה

תרזה יפה ועבותה על היאור עומדת מוטה; כל היום במים צופה, חושבה: מה יהא בסופה? גדלה, פרחה, ריחה זלף, אביב בא, ואביב חלף; כבר מגיעים ימים קרים - ואנה באו הציפורים? ובתוך חדרה מול המראה עומדה כל היום הנערה, כל היום בדמותה צופה, חושבה: מה יהא בסופה? גדלה, פרחה, ריחה זלף, אביב בא ואביב חלף; אנחות ליל וימי שימורים - והיכן המה הבחורים!  ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר, אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי, כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי. נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר, נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו – כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא. וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי, זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי, וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי. וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם, וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם, וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק - רַק קַו שֶׁמֶשׁ אֶחָד

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק

רַק קַו שֶׁמֶשׁ אֶחָד

רַק קַו-שֶׁמֶשׁ אֶחָד עֲבָרֵךְ,

וּפִתְאֹם רוֹמַמְתְּ וְגָדָלְתְּ;

וַיְפַתַּח חֶמְדָּתֵךְ וּבְשָׂרֵךְ,

וּכְגֶפֶן פֹּרִיָּה בָּשָׁלְתְּ.

וְרַק סַעַר לֵיל אֶחָד עֲבָרֵךְ,

וַיַּחְמֹס אֶת-בִּסְרֵךְ, נִצָּתֵךְ;

וּכְלָבִים נְבָלִים בַּהֲדָרֵךְ

יָרִיחוּ מֵרָחוֹק נִבְלָתֵךְ –

ריקי שחם מביאה משירי אברהם חלפי - אדם האמין

ריקי שחם מביאה את שירו של אברהם חלפי

אדם האמין

אדם האמין פה ללחש הערב,

נשק כוכבים במבט מעורפל.

הלך מביתו ועמד בדרך

לראות אם כוכב מרקיע נפל.

רוח-דממות גלגלה את העשב,

האופק קירב מרחקים בחלום.

נשא תפילתו החולם אז על נס זה,

כאילו הערב ברכו לשלום.

הנה לרקיע יש אלף כנפיים,

על כן אין כל פחד לגווע בשיר.

אבל אם רואות לפעמים העיניים

כוכב שנושר - זה מוות בהיר.

אדם האמין פה ללחש הערב,

שמע מקהלת האוויר במרומים,

הלך מביתו ועמד בדרך

לראות אם כוכב והמוות דומים.

ריקי שחם מביאה משירי אברהם חלפי - חלום עקבותיך

ריקי שחם מביאה את שירו של אברהם חלפי

חלום עקבותיך

חיפשתי אותך ולא מצאתיך,

חיפשתי אותך הלוט בענן.

מלוא נפש אריתי הדבש מני פיך,

ראיתי חלום עקבותיך בגן.

ידעתי, כי נסת הרחק מעימנו.

עלינו ציווית למות נבוכים.

נטעת עולם - עולמנו כגן הוא,

עולה חלומך בו כריח פרחים.

אך מי אתה? מי? ומה דמות גילגוליך?

ומה מיספרם באין-סוף הרגעים?

גלה לי פנים, לתועה בממלכת

העצובה מני כל בחיים.

אני אוהבך, אם הינך לא כמוני,

ולא אשנאך, אם עצב אתה.

ראה: אור ימינו הוא שמש העוני.

הרגש: לילותינו ריגבי עלטה.

וריק החלל - - - (חלוננו פתוח

למען נראה בו מה ריק החלל).

חיפשתי אותך בלילות וברוח,

חיפשתי אותך בשרב

ובטל.