יום ראשון, 13 במרץ 2016

יש לי ציפור על החלון

יש לי ציפור על החלון / ריקי שחם

אני רוצה להבין
את הזמן
שחוזר על עצמו.
אני ניזונה מההבנה הזו.
ברור לי שאני צריכה
לומר רק את האמת
ולא חצאי אמיתות
רק ככה אני יכולה לסבול את עצמי.
אני רוצה להבין את הזמן
שחוזר על עצמו.
כל המציאות הזו
היא כמו כלים שלובים.
פעם כשהייתי קטנה
חשבתי שיש ים מאחורי הבית שממול
היום אני חושבת שיש תשוקה
מאחורי החורבות שמשאיר השטן.
כל הדרכים מובילות ללחם הקודש
שנתן המורה.
עכשיו סטרדיווריוס מנגן לי
עם הכינור שלו
ופעם בזמן אחר
הקשבתי לקולותיהם של הזאבים
והבנתי שהזמן חוזר
וגם בתחתית הלב שלי
נמצאים להם אותם הרגשות
רק שהם עכשיו עולים עם השמש
ומופיעים בשירים שלי
ובסיפורים שלי
כי לכתוב
זה כמו לירות בחץ וקשת
אני מדייקת אל המטרה
והלב שלי נאנח
ולפעמים אני לא יודעת
אם הכל חלום בעצם
ואם אנחנו ערים
או ישנים
ואם אנחנו
באיזה זמן בכלל.
השקט הזה של החיפוש מטריף אותי
והנה שוב הציפור הצבעונית על החלון
כי היא מופיעה במקום הציפור השחורה
שמתה.
וגם המגדלית בוכה אתי
עם דמעות של דם
כמו פעם שעשינו ביחד
בזמן
פעם
מזמן
עכשיו
היום.

אני מקעקעת סלעים

אני מקעקעת סלעים / ריקי שחם

הכל כתוב לי על העור
הכל כתוב לי על הדם
בנקבוביות
בשערות
בשיניים
בריסים
בציפורניים
ובסוף אני נחלצת מהכל.
מכתיבה את המילים
עם קליגרף צמוד
מקעקעת את העור
צורבת אותו בכל השקעים
ואפילו מוסיפה לזה סולם מוסיקלי
עורגת על השפה
טועמת רוק
מכתימה את השפתיים
בצבע של אפרסק
מתנשקת עם משמש
מרגישה כל הזמן
את המגע של האויר על הבשר.
העורות האטומים
גורמים לי לכאבי ראש,
עיניים סתומות
גורמות לי לסיוטי לילה
והטיפשות היא כמו בשר פיגולים
מזון לפגרים.
מחפשת את נהר הסמבטיון
שיפריד ביני ובין הרימה
חיה בצד שבו מתאהבים בשכל
ואחר כך בגוף
כי את הגוף רואים במראה
ואת השכל רואים בגוף.
הטיפשות מבצעת אונס לאור יום
ואני נאבקת
להפוך את הסבל
לספרות מקצועית
ואת היצר ללחם חוק.
כי על הטיפשות
אני לא מרחמת יותר.