קעקועים באוויר

קעקועים באויר / ריקי שחם

אני
כל הדבור שלי
הוא דבור של גוף.
אני לא יודעת לדבר
בדבור של רוח.
פעם הייתי בברוטן
עם הגאות ועם השפל
ועם השפל ועם הגאות.
צפתי על פני המים
גם בגאות וגם בשפל
כי הדבור שלי הוא דבור של גוף
ואני מציבה את עצמי מול הגוף
כי הגוף הוא הגורל
והסיפור שלי
תופס תפיסה מחזורית
מקודשת
של כל הביטויים  בחיים.
רוצה לתפוס את הסינכרוניזציה של הזמן
זוהי עבודת האל שלי.
מציבה את עצמי
למרגלות הגאות ולמרגלות השפל
כמו הירח
כי יש ימים שאני יודעת
כי יש לחשוק רק בדבר האחד
שהוא החוק השמימי
והחוק הארצי
כי שם נמצאים נצני האהבה
ובהם אני מחפשת את המשמעות
ואת הסדר הקוסמי
ואת היכלות האהבה
כי בסוף הכל מסתכם רק
בדיבר אחד-אהבה.
אורזת צרורות של חיים
קושרת אותם בחוט פישתן
ואז חיה את הסיפור
שהוא עבודת קודש ממש.
בהיכל האהבה
אין וריאציה על נושא
הכל במסגרת גבולות התשוקה.
איזה כייף לחיות
עם אביונה נצחית.
הרגשות מלבלבים להם
כמו האביב
כי יש תכלית לחיים.
החיים הם ריטואל תמידי בממלכת הרגש.
הסיפור שלי מקועקע באור
הוא ליטורגיקה מדעית
שגומרת את הסיפור
עד סוף הסיפור.