אל אלות הגורל / הלדרלין
רַק עוֹד קַיִץ אֶחָד תְּנוּ לִי, הָאַדִּירוֹת,
וּסְתָו אֶחָד, שֶׁיַּבְשִׁיל שִׁירִי,
שֶׁאָז, יוֹתֵר בְּרָצוֹן, שְׂבַע מַנְגִּינָה
מְתוּקָה, לוּ יָמוּת לִבִּי עָלַי.
הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנִּטְּלָה זְכוּתָהּ הָאֱלֹהִית
מִמֶּנָּה בְּחַיֶּיהָ, גַּם בִּשְׁאוֹל לֹא תָּנוּחַ;
אֲבָל אִם הַקָּדוֹשׁ, אִם הַיָּקָר
לְלִבִּי, אִם הַשִּׁיר יִצְלַח בְּיָדִי -
בְּרוּכָה תִּהְיִי, דּוּמִיַּת צַלְמָוֶת.
אֲנִי אֶהְיֶה שָׁלֵו. גַּם אִם נִבְלִי
לֹא יְלַוֵּנִי מַטָּה. פַּעַם אַחַת
חָיִיתִי, כָּאֵלִים. דַּי בְּכָךְ.
|
יום שבת, 8 באוקטובר 2016
אל אלות הגורל / הלדרלין
תוויות:
הלדרלין,
מודעות,
מודעות עצמית,
פילוסופיה,
פילוסופיה מעשית,
ריקי שחם,
ריקי שחם רביצקי,
שירה
הירשם ל-
רשומות (Atom)