יום שלישי, 22 בינואר 2019

ריקי שחם מביאה את משירי חדוה הרכבי - בתוך ערפל של גן עדן

ריקי שחם מביאה את שירה של חדוה הרכבי
בתוך ערפל של גן עדן

בחדר שלי, בפינה של החדר
ציפור ישנה מתייפחת מסתר
אבל בראשי, באגם, ברקיע
ציפור מרהיבה מתחילה להופיע

עייפה מרוחקת אני רק חולמת
החיים הם חלום. מה רב החלום

ציפור לעיני ואני לעיניה
ציפור בידי ואני בידיה
אני כבר כמעט יציבה לרגליה
אבל השמיים אבל שתיקותיה

עייפה מרוחקת...

בחודך בתוך ערפל גן עדן
כמה עוד עלי, עוד לפל ולסגת
אותך על הכל ובלבד שתאבי
רק עוד פעם אחת לשוחח איתי

עייפה מרוחקת... 

יום שלישי, 5 ביוני 2018

ריקי שחם מביאה משירי לאה גולדברג - אני משם

ריקי שחם מביאה את שירה של לאה גולדברג - אני משם

אני ירוקה ורוויה כמו שיר שעבר בעשב
אני עמוקה ורכה כמו קן ציפור.
אני מתמול שלשום,
מיער אשר לימדני לנשום
מלאות אוהבים חבוקים ישנים בעשב.

אני משם -
מכפר הרוחות הקטנים,
על גבעה אחרונה שם עמדה טחנת הרוח
ושמיים תלו על כנפה עננים מהולים בעשן.
והלך הרוח ובא הרוח.
אני מכפר המקיש בכפות של עץ
אני משם.

יום שישי, 1 ביוני 2018

ריקי שחם מביאה משירי לאה גולדברג - אינך מבקש דבר

ריקי שחם מביאה את שירה של לאה גולדברג - אינך מבקש דבר

אינך מבקש דבר
לא את העץ הזה
העומד זה עשר שנים
כזקיף על משמר
לא את הדרך הזאת
אשר מקץ עשר שנים
הגיעה עד סף ביתי
לא את הדמות הצלולה
באגם שנתי
לא הדרך הזאת
שהגיעה עד סף ביתי
לא הדמות הצלולה
באגם שנתי

אינך מבקש דבר
בעיניים פקוחות של סומא
עוברות ספינות
והים עומד בשבועת הדממה
וציפור אחת
מבקשת לקרוע תנומה
של מדבר ואתה אינך מבקש דבר

וציפור אחת
מבקשת לקרוע תנומה
של מדבר ואתה אינך מבקש דבר

ציפור אחת
מבקשת לקרוע תנומה
של מדבר ואתה אינך מבקש דבר

לא הדרך הזאת
שהגיעה עד סף ביתי
לא הדמות הצלולה

וציפור אחת
מבקשת לקרוע תנומה
של מדבר ואתה לא הדמות הצלולה

יום רביעי, 30 במאי 2018

ריקי שחם מביאה משירי לאה גולדברג - ימים לבנים

ריקי שחם מביאה את שירה של לאה גולדברג - ימים לבנים
ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. 
שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.
חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.
גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.
כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים
הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר
לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים.
ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר.
לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.
ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,
כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,
עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.


יום שישי, 26 בינואר 2018

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק - לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת
כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,
זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,
וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,
וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,
וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי
אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.


יום שני, 22 בינואר 2018

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק - הַקַּיִץ גֹּוֵעַ

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק
הַקַּיִץ גֹּוֵעַ

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם
וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן
שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם
הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים
וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת
יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה
בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:
"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?

צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

יום חמישי, 18 בינואר 2018

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק - יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת

ריקי שחם מביאה את שירו של חיים נחמן ביאליק
יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת


יָם הַדְּמָמָה פּוֹלֵט סוֹדוֹת,
וְכָל-הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹתֵק;
וּמֵאַחֲרֵי הָרֵחַיִם
שְׁאוֹן הַנַּחַל אֵינוֹ פוֹסֵק.

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ כּוֹבֵשׁ,
מַרְכִּיב צֵל עַל-צֵל וְכוֹפֵל;
דּוּמָם אֶל-יָם הַמַּחֲשַׁכִּים
כּוֹכָב אַחַר כּוֹכָב נוֹפֵל.

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם,
אַרְגִּישׁ: לִבִּי עֵר וּמְדַבֵּר;
אַרְגִּישׁ: מַעְיָן טָהוֹר אֶחָד
הוֹמֶה אַט שָׁם וּמִתְגַּבֵּר.

אוֹמֵר לִבִּי לִי בַחֲשָׁאי:
"בְּנִי! חֲלוֹמוֹתֶיךָ בָאוּ;
נָפַל כּוֹכָב מֵרָקִיעַ –
הַאֲמִינָה – לֹא שֶׁלְּךָ הוּא.

עוֹד שֶׁלְּךָ קָבוּעַ אֵיתָן
וּבְמִשְׁבַּצְתּוֹ יִזְרַח שָׁמָּה;
שָׂא עֵינֶיךָ – הִנֵּה שָׁם הוּא
קוֹרֵץ, רוֹמֵז לְךָ נֶחָמָה."

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם
אֵשֵׁב אַבִּיט אֶל-כּוֹכָבִי;
לִי אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד –
הוּא הָעוֹלָם שֶׁבִּלְבָבִי.