אפשר לגעת בקעקוע שלך?

אפשר לגעת בקעקוע שלך? / ריקי שחם

המיגדלית
סימנה לי היום את השביל
קעקעה את צעדי
על אבן
על דמעה
על גוף.
לפעמים בלילה
רק שתינו
שקופות
לבד
ללא תבונה
ללא הגיון
רק עם שק של סימנים
מקעקעות את הזמן
כאילו אין מרחב.
המגדלית דוחפת אותי ליער פנימה
תמיד משער צדדי
בין אלפי שנים
ושם
כל יום
פורמת אותי
חובשת אותי
ומקעקעת אותי מחדש
אוספות עלים
אוספות שיער
לפעמים רוצה
שיקברו אותנו יחד.
יש לה לזאת
צעדים של ספינה
ספינה ששטה לגליה.
תמיד נדמה
שהספרים שלה כבר גלויים לפני
ואז היא שוב דוחפת
את השער האחורי
הפעם אני מזיעה קצת
במצח
כי הקעקוע החדש
שהיא מקעקעת בי עכשיו
כואב קצת
צורב קצת
את העור
השקוף.

קעקועים באוויר

קעקועים באויר / ריקי שחם

אני
כל הדבור שלי
הוא דבור של גוף.
אני לא יודעת לדבר
בדבור של רוח.
פעם הייתי בברוטן
עם הגאות ועם השפל
ועם השפל ועם הגאות.
צפתי על פני המים
גם בגאות וגם בשפל
כי הדבור שלי הוא דבור של גוף
ואני מציבה את עצמי מול הגוף
כי הגוף הוא הגורל
והסיפור שלי
תופס תפיסה מחזורית
מקודשת
של כל הביטויים  בחיים.
רוצה לתפוס את הסינכרוניזציה של הזמן
זוהי עבודת האל שלי.
מציבה את עצמי
למרגלות הגאות ולמרגלות השפל
כמו הירח
כי יש ימים שאני יודעת
כי יש לחשוק רק בדבר האחד
שהוא החוק השמימי
והחוק הארצי
כי שם נמצאים נצני האהבה
ובהם אני מחפשת את המשמעות
ואת הסדר הקוסמי
ואת היכלות האהבה
כי בסוף הכל מסתכם רק
בדיבר אחד-אהבה.
אורזת צרורות של חיים
קושרת אותם בחוט פישתן
ואז חיה את הסיפור
שהוא עבודת קודש ממש.
בהיכל האהבה
אין וריאציה על נושא
הכל במסגרת גבולות התשוקה.
איזה כייף לחיות
עם אביונה נצחית.
הרגשות מלבלבים להם
כמו האביב
כי יש תכלית לחיים.
החיים הם ריטואל תמידי בממלכת הרגש.
הסיפור שלי מקועקע באור
הוא ליטורגיקה מדעית
שגומרת את הסיפור
עד סוף הסיפור.

יש לך דם פרא

יש לך דם פרא / ריקי שחם

אתה לימדת אותי

שהחיים הם נצחון הנפש

על שעמום הבשר.

אתה שהחזקת אותי במים

כדי שלא אמצא את הקרקע

לימדת אותי

שהאדמה היא המקום של

ההצמדות לעיקר

וללב

והריקנות היא

מוות שלא שואף לחיות.

אני הסתבכתי אתך

כל נסיון שלי להגיגים

אחרים מלבדך

הפכו אותי לאש יוקדת

ואז נכנעתי

וכל שנותר לי הוא

ללטף את מהותך

ואת גופך

ולהצהיר

שאני מפקירה את עצמי

בפניך

ושאתה הוכחה לקיומי

ואני אעשה מעשה טרוף

לפחות פעם אחת ביום

ותמיד אהיה מחויבת.

גם כשצעקתי לך

“שלום”

כל שאמרת הוא

שיש לי

דם פרא.

אפשר לטמון פתק בגוף

אפשר לטמון פתק בגוף - ריקי שחם

אני מכושפה
באין שליטה על אינגרם הגוף שלי
שמחולל לו בסערה
קרב שוליים עם הסטוריה ישנה.
וכל אימת שצפונות הסוד
מטיילים בינות צעדי
מוקסמת מהכשוף
שמכיל תוגה שקטה כל כך
בין ציפורניים כסוסות
שמכילות רטט של עצב
אך מכסות בכסותם על
פילה דשנה
שמשוטטת בכנפיה
בין תכלת לטורקיז
בין אדום לסמוק
והגוף הדואב
הוא רק פתוי
ולא יעצור את הכנף
מטיסת רקיעים
אל עבר שמיים
מבושמים בהילולת חג
במקום הכשוף
החשוף
היוקד.

תגידו לי, מה הסיפור שלכם?

תגידו לי, מה הסיפור שלכם? / ריקי שחם

תגיד לי,מה הסיפור שלך?
כי יש את הסיפור של כיפה אדומה
ושל זהבה ושלושת הדובים
ושל המלך ארתור
אני,הסיפור שלי
הוא תודעה של שכונה
זה להגיד תפחיאדמה
ולהסתכל על החלומות
ועל החולמים
ולחצוב בהם דמויים חדשים
כמו שהפסל חוצב באבן.
יש סיפורים שגורמים לי תענוג
ויש סיפורים שגורמים לי לבחילה.
אז באמת תגידו לי,
מה הסיפור שלכם?
כי בסיפור שלי אני אוספת פזלים
אוספת ומוסיפה
מוסיפה ואוספת
אוספת את כל אותם
חלקים שחסרים
אוספת אותם ברחובות
של הערים הגדולות
ובעיקר בשבילים של העולמות המקבילים.
אני אוספת פיסות של יקומים מקבילים
אני אוספת איים מתוך אוקינוסים
אני אוספת אהבות מתוך איים אבודים
והסיפור שלי הוא התודעה שלי.
אני בכלל
בתוך התודעה שלי
יש לי כמה תודעות.
אבל העיקר בסיפור
זה לעשות את הכל
בדרכי שלי
תוך הליכה ממושכת
לעשות מסג' לעצים ביער
ולהרגיש טעם של פיסת עולם
בשפתיים
שיודעות להרגיש
טעם של סיפור.

הוא מסמן לי את כל האהבות שלי

הוא מסמן לי את כל האהבות שלי / ריקי שחם

אתה לא נחת
אף פעם לא נחת.אני הייתי רכה כל כך
ואתה לחצת חזק כל כך.תגיד לי
רק דבר אחד,מה גרם לי להתמכר לידיך
ששוטטו בגופי
כשטח הפקר
באותו רגע גדול
שבין חיים למוות.דברת אתי על רגשות נעלים
והשקת אותי
באחד מהמשקאות האלימים שלך
באורו הקלוש של הלילה.היינו שכורי נשיקות
ואתה שוב ושוב
קראת לי מהספינה
תוקע את המשוטים
במגדנות האדמה
וקורא לי
לפזר את עפר הרגבים
על ראשך.לא גרעת ממני
קמצוץ של אהבה
ואני הפכתי לחיה
הנוגעת בשפתי
בשומה שבפניך.אתה קרעת ממני את הסדין
והיית לי אופק
במסעי לאורו של הפנס
שסמן
את דרכי
על אבני המדרכת
שמסמנים לי
עד היום
את שנפשי אוהבתם.

אתה שגעון בלתי נלאה

אתה שגעון בלתי נלאה / ריקי שחם

בינתיים אני רק משוטטת
מחפשת דרכים חילופיות
הולכת לאורך שדרת חלוקי הנחל
ומחפשת עקבות
סימנים.
אתה טיפוס עצבני
מתאבק
בוכה על צווארי
ומושל בכל המצולות.
שם
על הספינה
היינו שרועים זה לצד זו
עשית לי טקסים
כמו לבתולת ים
אתה פרא אדם
אוהב לצלול למצולות
ולהתבונן בי
רועדת מפחד
בים תועה
ואני רק את האלים שלך
הייתי מחפשת
הכל בי דרוך
אתה עדיין מתבונן בי
בעיקר
כשאני רואה ים
או נהר
כשהמים מרטיבים אותי
ואני רטובה
אתה מתבונן
ממעמקי המים
מביא לי סוסוני ים
כותש לי אותם
במשקאות שלי
שיסייעו לי להבין
את הכל.
אתה שם ללעג כל כוח אחר
מלבדך.
עדיין ממשיכה להפליג
חובקת כל פיסת זכרון
שומרת אמונים.

סטייק טארטאר / ריקי שחם

צופה במרחקים
מנסה למצוא את הקו
שאולי הוא האופק
ששם מתחברים להם
המצולות עם רום שמיים
ורק רוצה לגעת במקום
שבו אני ערה לחלוטין
מושיטה את ידי
ותופשת חפץ
שבא מהמימד האחר
אולי אפילו איזשהו תפוח אדמה
שקולף והכין את עצמו
להיות תוספת לקדרה
שמכילה נתח אחד של בשר
שעשה דרך ארוכה מהעתיד
כדי למצוא לו מקום בצלחת שלי
כי אני
עושה לי מיני רישומים
בעזרת הדם הניגר מבשרו
רר לגמרי
חי כמעט כחול
עם רוטב ברניאז
נאבקת על חיי
עם קמטי דאגה על המצח
כי העולם שלי מרחף מעלי בריקוד של צלמיות
ורק חסר לי עוד נתון אחד
כדי להשלים את התמונה
במשבצת הספינה
של מארי מגדלן.

איזה שיר לשיר לך היום?

איזה שיר לשיר לך היום? / ריקי שחם

 הרגע שבו הרגש חודר לגוף שלי
הוא הרגע
שבו המגדלית מופיעה לי בחלומות.
אחר כך אני מתעוררת
ומחפשת אותה ללא לאות
ורק רוצה סימנים
שכל זה קרה באמת
ואלה לא התרחשו רק
בחלומות הפרטיים שלי.
היום חשבתי שוב על המדוזה
ורציתי לירוק לה בפנים.
המגדלית הופיעה עם הספינה שלה
ועצרה אותי
רגע לפני שהסמארק
כיסה את העיניים של המדוזה.
"השמיים מעדיפים את הרוק שלך
לדברים אחרים"
אמרה המגדלית
ונתנה לי את הורד שלה.
לא ירקתי על המדוזה
אבל בראש שלי ראיתי
כיצד צונחות לה העיניים
ונושר לה האף.
היא נולדה מתוך סטייה קוסמית.
איזה כייף לכתוב את זה עם עט גחליליות.
אני יוצרת מגע אינטימי אתם
עד שאני מרגישה את הטרוף
בתוך החושים שלי
כי ככה זה שיש עוד חוש
שמצליח לטייל בכל המרחבים
כאילו הוא חי על אופיום כל הזמן
ואז נוחת נחיתה אינטימית
ויודע שהתשוקה הזו שלו
מעניקה לי יתרון גדול.
אני מתפללת למגדלית
שלדמעות שלי יהיה טעם של
פטרוס
כדי שמישהו
יוכל לשתות מהם
ולהדבק בחוש הנוסף שלי.