יום רביעי, 30 במרץ 2016

הרמנויטיקה / ריקי שחם

הרמנויטיקה / ריקי שחם

יש לי את הזכות הבלעדית
להיות אחראית
על המילוליות שלי.
היום בבית מלון אחד
בעיר שלי
ישבתי לי עם מגדיר השפה שלי
כי פה מצאתי לי פינה
שהיא הסנט פטרסבורג שלי
והריח שלה הוא כמו מי קולון
של ספרמה טרייה.
פה החלטתי עם עצמי
שהמילים שלי הם דברי שירה
ובכלל כל המחשבות שלי מתבדלות
מכל הסוציאליזם
קומוניזם
ימין שמאל
אוונגרד
סוראליזם
שינוי מין
בעד
נגד
כי ההתבדלות שלי
יוצרת ז'אנר
שכל דבר שאכתוב או אגיד
ישמש נגדי.
זה לכשעצמו מייצר סוג של אפליקציה חשבתית
המעבדת מילה או רעיון
לכדי ספרות גאונית כמעט.
המילוליות מתהפכת בקרבה
והופכת להיות
הארץ המובטחת.
הז'אנר מייצר סוג של מציצנות
פיפ שופ של עיניים נוורוטיות
המחפשות אחר המוחיטוס
והברמן שהכין אותם
כאילו הרום הוא סמן גאוגרפי
להמצאותי ההרמנויטית על פני הפלנטה.
אני שותה פה מוחיטוס
מעשנת גלואז
ומצליחה לגעת
בכל ההעזה האפשרית
שאפילו גורמת לי להחנק מדמעות
ומאושר צרוף
על ההעזה האמנותית
ועל הייצור של ספורי המיתוסים
המחזירים אותי תמיד למצלמה
שהופכת להיות מצפן עבורי
ומראה לי את הצפון
שם אני מגלה פנים של פנים
ולא המצאה של איזה מותג
או חדלון
או מכשיר החייאה הרוס.
ככה זה
זה המסלול שלי
ולי הזכות הבלעדית
לכתוב לצטט
לפרש את המילוליות שלי.
הרגשות שלי
הם זכות היוצרים שלי.

טארט טאטאן / ריקי שחם

טארט טאטאן / ריקי שחם

התשוקה נושאת אלי פניה
ואני ממריאה בתשוקותי
על כנפי המלאכים
המשיקים כנפיהם בעורי
ומושחים אותו בשמן הארוס
המרטיט את עולמי
ומעניק לו ימים ארוכים
של צפיה לרגע מיוחל
שמפיק את אפרודיטי
כמו שמן המור
בפרדס רימונים.
אני צופה בנצח
יום יום
שעה שעה.
הנצח בוער בקצות אצבעותי
ואני נוגעת בם
בעור המתוח שניצב מולי
נטול עייפות
נטול עצלות
במבט ישיר
שחש על עורו
את מגע החיים.
היצירתיות שלי
היא התשוקה
המייצרת זווג
בין המילים הכתובות
בתוך פאי תפוחים של ארוטיקה
טארט טאטאן
של זיונים.
זהו הלחן שלי לאהוב
או לאהובה.

יום שני, 28 במרץ 2016

סינמה פרדיסימו / ריקי שחם

סינמה פרדיסימו / ריקי שחם

אז כמו שאתם יודעים
אני בקטע של צילום ומצלמות.
עכשיו אני בקטע של סרטים.
הולכת לעשות סרט.
אוהבת למצמץ עם העיניים שלי
להכנס לתוך מצלמה
וקליק…..
דרך המצלמות שלי אני חיה רמזים.
המצלמה היא כלי הנשק שלי
ואני מגלה באמצעותה את כל המקומות האפלים
שנלכדים להם בתוך מארבים נפשיים
של כל מי שנמצא תחת הצמצם שלי.
לפעמים אני מגלה דברים
שרק דרך עינית המצלמה
יכולתי לגלות אותם.
החיים עם המצלמה
הם חיים בצל האימה
שמא לא תדע מה לעשות עם כל
המידע שחשפה המצלמה עם פתיחת המצמם.
אני יודעת שאיני יכולה לשנות דבר
אני מקפיאה רגעים
תמונות
וכל קליק כזה
הוא רגע אירוטי בחיי.
אני מציצנית
אני צופה באינטימיות המוסתרת
של האחר
קליק
וגמרתי.
הפרובוקטביות נעמדת מאחורי המצלמה
ומקמטת את גבולות המסכה
לכדי חשיפה פרונוגרפית
בכל קמט ממולא בסיליקון
או בהכחשה מכל סוג שהוא.
כצרכנית של אסתטיקה
אני צורכת דמויים
שהם צורות א-אסתטיות
העוברות בעזרתי קומפוזיציה מינית
כדי להסתיר את הזהום
שנגרם על ידי החידק
הקטלני
של חוסר מודעות.
אני עוברת לתעשיית הקולנוע
רוצה את הוליווד.
רוצה קאטים נסתרים.
רוצה לגלות את הסצינה
שמאחורי המיקס והסאונד
של החיים.
בעבר הערצתי את מייה פארו.
אני רוצה שהיא תהיה כוכבת על בכל המעברים
בסרטים שלי.
היא תגלם את המציאות התלת מימדית.
אחריה אעבור למרלון ברנדו.
הוא היה האנחה הגדולה שלי
בטנגו האחרון בפריס.
ברנדו הוא הסקס בהתגלמותו
הזיקנה אצלו היא סקס אפיל בומבסטי אקסטרוורטי.
אתו אלך רחוק יותר.
אתו אגע באושיות הוולגריות של המציאות.
ברנדו הוא הפסבדו- אוונגרד שלי.
קאט.

יום ראשון, 27 במרץ 2016

הרת גורל / ריקי שחם

הרת גורל / ריקי שחם

יש אנשים שחושבים שהם קובעים
את הגורל שלהם.
אני אומרת להם:
אתם לא קובעים את הגורל שלכם.
כי מי שהמצח שלו נקי
מאות קלון
קובע את הגורל שלו.
הגורל שייך לאלה
שהעדנות מובילה אותם
לדרכים של חסד
ואין אבק שמכסה את שבילי ההכרה שלהם.
הגורל מרפא את הכאב
של אלה
שעצי האלון מדגדגים בקצות עצביהם
ונוהגים בם כאילו היו עננים של מעלה.
עמוד הענן הוא מטריה מכנית
הסוככת על פרפרי הלילה
הלוחשים סודות
לאלה שלוקחים את גורלם בידיהם.
זעקת הבדידות
היא זעקת הביצים המסריחות
שזועקות מתוך סיר אלומינים
שכל קשר בינו ובין שליטה על הגורל
הוא כמו הקשר בן סרטי אימה
לסגה משפחתית.
סרטי אימה הם אפליקציה על נושא
של חוסר שליטה שלי בגורל.
חסרי הגורל משעבדים את כל
חסרי הגורל סביבם
אל תוך מחזור גורלי נע של
א-סימטריה א-גורלית
גורל של סרטי אימה.
הגורל הוא רק בידי אלה המכסים עצמם
בחמיצות התפוחים
שצומחים להם בבוסתן
ופני האדם האחר
הוא כפני הדובדבנים
שצומחים על שורת העצים
הניצבים על שבילם כמו עמוד האש.
עמוד האש שלנו
מורה לנו את דרך האצילות
שנושאת עמה את האורות הנראים
והבלתי נראים
שם
האיילות וחזירי הבר
משוטטים בכרי דשא עליונים
ושומעים את הקול הפנימי
שהוא קול של אל.
חסרי הלב אינם שולטים על גורלם
ולא על גורל צאצאיהם
כי צאצאיהם אסירים של הכלא
המטונף שלה
וכשבא הערב
והערב הופך ללילה
יוצא השדון
מלך הגורלות
אל כל הרוחות שמשוטטות להם
ומזמרות את ההמנונים של הגורלות
ומצביעים בידם
מי לגורלו ומי לגורלם.

יום שבת, 26 במרץ 2016

גם בני ישראל אכלו שלווים במדבר / ריקי שחם

גם בני ישראל אכלו שלווים במדבר / ריקי שחם

היום אני מכינה שלווים.
מאכילה את האנשים שפה
בשלווים
כי את הזכרון של השלווים הקודמים
צריך להאכיל.
לפני שניגשים לשלווים
צריך לנעוץ בהם מבט
כי הזכרון הקולקטיבי שלהם
נושא בישבנו סוג של טרור
כמו הטרור שעברתי אני
על ידי המפלצת האפלה של הריק.
התחת האדום של השליו
הובל לטבח
וצעק ממרומי בית המטבחיים הצרפתי
אלוהים הושיעה נא.
לא נותר אלא להוושע על ידי מלוי התחת
בכל טוב הארץ
פואה גרה
דבש
תאנים מיובשות
וגם את הדמעות של ישו
כשהיה צלוב על הקרש
והטרוריסטים חשבו שזה קרש חתוך
של ישבני שלווים.
עכשיו השלווים בתנור
ופרנציסקוס הקדוש מאסיסי
משגיח עליהם שלא ישרפו
טועם את הרוטב של הדבש עם החרדל
לובש את הגלימה החומה שלו
ויוצא לסאן דיאגו דה קומפוסטלה
עם השלווים שלי שקשורים בכנפות מעילו הפרנסיסקני.
השלווים נאפים בחום של מאה שמונים מעלות בתנור
והחום מרפא להם את פצעי הסטיגמטה
של הטרוריסטים המלשינים
כמו הטרור שניסתה לעשות המפלצת השחורה
אלא שהיום יסתיים לנו
בארוחת מלכים עם שלווי גורמה
ולאונרדו יצייר לו אותנו סועדים
ומלקקים את הידיים
מלאי רוטב דבש ושום
וגם הוא יודע
כמו פרנציסקוס
וכמוני
כי אי אפשר לשחק בהיסטוריה
כי הזמן חוזר
ואף אחד לא יטביע את טרופו
ורוע נפשו
בגורלו של משהו אחר
גם לא בתחת של השלווים.
כי בארוחה הצרפתית שלנו
אנחנו לא ניצולים של אף אחד.

יום חמישי, 24 במרץ 2016

אני כותבת באוקיטנית

אני כותבת באוקיטנית / ריקי שחם

"אך ישוע אהב אותה יותר מכל תלמידיו
ונשק לה תדיר על פיה".
אתך על הסירה שטה לגליה
ומאז אני עטופה ערפל
ונושאת עמי את כאבך הקמאי
ואת היגון
ואת הסבל הקדום
ועל ששוב דברים לא מסתדרים
כמו שהיינו רוצות
אבל הגוספל שלך
הוא התורה שלי
ואתו מודה אני לפניך
מלך חי וקיים
כי שתינו נאחזות
באסטרטגיה ברורה
של אהבה
ושל תשוקה
שמלמדת אותנו בעל פה
את התורה שלך
והחיים שלנו הם רק
זעיר אנפין
של החיים האמיתיים
שמתרחשים ביקום מקביל
וגם אם יש כוכבים שמתים
תהומות הנפש שלנו נצחיים
וגם אם מגדפים אותנו
לשתינו יש את הסוד הגדול
של הפיזיקה המסתורית
המחרמנת כל כך
ואוהבת
ונותנת
כי שתינו מאמינות
בדיוק באותם הדברים.
שתינו חלוצות של הדבר החדש
שמלקק את האוזן
מתחיל בתנוך
נכנס פנימה
ולוחש סוד
שרק המגדלית יודעת.

יום רביעי, 23 במרץ 2016

מחברת שורות

מחברת שורות / ריקי שחם

כולם עושים מהפכות.
אני רוצה לעשות מהפכה.
רוצה להפוך את האנטרופיה
רוצה להפוך את עורו של הכושי
ואת חברבורותיו של הנמר.
רוצה להפוך את הרצון לצעצוע.
אני רוצה גלידה.
אני רוצה לצוף במי דבש
אני רוצה לשרוף את כל המילים המיותרות
ולבלבל את סדר האותיות
כדי שהרעש של גסיסתה של הטיפשות
תוביל את המיותר
למקרר בחדר מתים
ובמקומם יצופו להם
מילים חדשות
אותיות עם שמות
נקודות.פסיקים וסימני שאלה.
זוהי המהפכה שלי
זהו החזיון שלי.
אני רוצה שכל מי שבלבל את האותיות
יהיה מרוכז בתשוקות שלו
ויחפש לו את הזיון שלו
כאילו אלה מנות הסם שלו.
זוהי המהפכה שלי.
המהפכה שלי לא מתרחשת באוהלים
היא יושבת לה על גדות הנהר
בליבה וגופה של המגדלית.
המגדלית יודעת
שמילים של טרור
הם נסיון לשלוט על השפה
ומילים של דכוי
הם אימפוטנציה.
המגדלית יודעת
שהלחות האמיתית
נמצאת בין פלומת השיער
של מי שיודע לאהוב.
איזה שיר לשים לך היום אהובה?

יום שני, 21 במרץ 2016

מריה סופייה

מריה סופייה / ריקי שחם

הפטריות הם הילדים של היער.
צמחו להם ככה פתאום
בלי להודיע מראש
המון
אבל המון
פטריות.
היו גם פטריות רעל
אבל לא בשבילם טיפסתי בשביל
כדי לקטוף פטריות.
פטריות הספס
תפסו אותי
במלוא גאוות טעמם
כמו הגיעו מהר אררט
או מאיזשהו מקום בלי שם.
הם תפסו אותי בגרון
וכלי הדם שלי התלהטו כולם
מעוצמת טעמם
כמו התמכרות לגוף
לריח
או לטעם
של גוף.
החום של אוגוסט
מוציא אותי מדעתי
אפילו שבמקום שלי לא חם
אבל אוגוסט
עושה לי להרגיש
כאילו חם אפילו פה
וכדי לצאת מהאובך הזה
אפילו שאצלי אלו אדי אלכוהול
אני חייבת להתמכר למשהו.
כי אני עכשיו בוערת
כמו הבתולות הקדושות
בבגדי נזירות בלי תחתונים.
אני מתמכרת לכל מגע
וחולמת שאני צפה על הנהר
המוביל אותי אל הסוף שלו
במקום שבו מחכה הספינה
עם המגדלית
ואנחנו שטות חזרה לגליה
בדרך אוכלות מרק בוייאבז
ומשם ממריאות ב first class
לפינה בעולם
ששם מדברים
רק באוקטנית.

רק אל תסתירו לי את השמש

רק אל תסתירו לי את השמש / ריקי שחם

אתה לוחש לי באוזן
פיליפוס
לוחש ומרטיב אותה עם הלשון
לוחש לי מילים כמו:
רוח הקודש,אור ותחייה,
אבל שנינו יודעים שלכל המילים
אין משמעות במילותם
ללא חווית היצר הקמאי
של הקיום שלנו.
שנינו יודעים,פיליפוס
שהמילים כוונתם
להונות אותנו
ואת המציאות ואת החיים.
אתה עוזר לי להגיש שפה.
אתה מבקש ממני להשיב לחיים
את המגדלור שכבה
והותיר שירה של דרורים
על חוטי החשמל
אלה בנדודם ללא השיר
העניקו לשפתיים הנעות
את המילים העקרות
וסוג של מלנכוליה
שהיא סהרורית
וחולמנית
והשטן מתיישב על הקצב הזה
של פעימות הלב הקטנות
ועוצר לרגע את הנשימה
ומשתלט.
ואתה פיליפוס
לוחש את הקוד
מושיט לי יד כדי לצאת
מתוך התעלומה הגדולה הזאת
ומלמד אותי למהול את המילים
בפעימות של לב חדשות
שמנשימות את הגופים
ומנשימות את היצר
ואתה מלמד אותי
להחיות את התפילות
ולהציל אותן ברגע האחרון
לפני שהן גוססות לגמרי
ואתה מלמד אותי
להפנות עורף לכל חסרי הרחמים.
אתה,עם מצנח ביד
צונח אתי מתוך ספינת חלל
היישר אל מרחבי הבוקר החדש
שם ניפגשים מבטינו
ולא נותר לי
אלא לנעוץ סיכה בכובע שלי
שמסתיר לי את הסנוור של השמש
שכל כך מציקה לי
בעת האחרונה.

יום ראשון, 20 במרץ 2016

היום אפתח לי בטארות

היום אפתח לי בטארות - ריקי שחם

הדברים האמיתיים
מתקיימים בתוך לשד העצמות
במקום שצפונות בו
חידותי ושאלותי
מחופים ברזים אינסופיים
של פולחני תשוקה
ורק הדומיה החיצונית
היא לי מגן
מפני הפרוק הקטרטי
שמתהלך בינות הוודו
בכל מקום מותר
מתפרק ומדשן את עצמו
בלחות של יצר
ואני מחזיקה
קתרוס בידי
מתהלכת בתוך סמטאות הפולחן
עטורה בפרחי יסמין
עטורה בחשקים
ושרה
למי שאינו בורח לשחקים
כדי להסתיר
את מה שמתחולל
בין קפלי הנפש.

יום חמישי, 17 במרץ 2016

איזה שיר לשיר לך היום?

איזה שיר לשיר לך היום? / ריקי שחם

הרגע שבו הרגש חודר לגוף שלי
הוא הרגע
שבו המגדלית מופיעה לי בחלומות.
אחר כך אני מתעוררת
ומחפשת אותה ללא לאות
ורק רוצה סימנים
שכל זה קרה באמת
ואלה לא התרחשו רק
בחלומות הפרטיים שלי.
היום חשבתי שוב על המדוזה
ורציתי לירוק לה בפנים.
המגדלית הופיעה עם הספינה שלה
ועצרה אותי
רגע לפני שהסמארק
כיסה את העיניים של המדוזה.
"השמיים מעדיפים את הרוק שלך
לדברים אחרים"
אמרה המגדלית
ונתנה לי את הורד שלה.
לא ירקתי על המדוזה
אבל בראש שלי ראיתי
כיצד צונחות לה העיניים
ונושר לה האף.
היא נולדה מתוך סטייה קוסמית.
איזה כייף לכתוב את זה עם עט גחליליות.
אני יוצרת מגע אינטימי אתם
עד שאני מרגישה את הטרוף
בתוך החושים שלי
כי ככה זה שיש עוד חוש
שמצליח לטייל בכל המרחבים
כאילו הוא חי על אופיום כל הזמן
ואז נוחת נחיתה אינטימית
ויודע שהתשוקה הזו שלו
מעניקה לי יתרון גדול.
אני מתפללת למגדלית
שלדמעות שלי יהיה טעם של
פטרוס
כדי שמישהו
יוכל לשתות מהם
ולהדבק בחוש הנוסף שלי.

יום רביעי, 16 במרץ 2016

אני גרה בדולפינריום

אני גרה בדולפינריום / ריקי שחם

הדולפינים שלי
שטים להם
מפלג אחד של ים
אל מקום מוצל אחר
שגם הוא של ים.
בדרך
הדולפינים שלי
קוטפים עגבניות
מפינת הירק
ומתבקשים להעניק מענק
מהאדום האדום הזה
לכל מי
שהראש שלו מתלקח
ומתפוצץ מגודל התשוקה
שמציפה את הגוף
כי כל החושים שלי מדבקים
אני מדבקת
אני נשא
מדביקה את כל שביל החלב
ברגשות שלי
בפעימות הלב הדופקים
וחוטי הטלפון
וכל תחנות הממסר
סופגים את האותיות הכתובות
ומדביקים את המילים
ואת השפה
באותו טרוף מוטרף
שהוא כמו הערפיליות במרחב
שפתאום באות
ופתאום הולכות
ואני יודעת רק את השפתיים
עמם נשקתי את ספינתה של
המגדלית
והיא העניקה לי
ורד
ועוד ורד
ועוד ורד.
עוד כמה ימים אני והיא
בקרקסון
נעשה את זה
נכלא את עצמנו בכלוב ציפורים
עטוף בחוט חשמל
שלא יחדרו זרים
כי אנחנו כבר כחולות
מכמויות
האור העליון
שחודר לנפשנו
ורק הדולפינים
יבואו לבקר
כי הם שטים במעיין הסוד
אנחנו נסתכל על הסנפירים שלהם
ונחזיר אותם לים
של תודעה
שנושק
במצחו
של כל מי שמתמסר
ונדבק.

יום שלישי, 15 במרץ 2016

יש לי פיל משנהב על שולחן כתיבה גדול - ריקי שחם

יש לי פיל משנהב על שולחן כתיבה גדול - ריקי שחם

בסוף הלילה
בנקודת המפגש של השיח הפנימי
כאילו כמעט בסוף העולם
נעמדים להם הכוכבים
באיזושהי שורה
מיליוני מייל ביני ובינם
והם שם בשבילי
מתנהלים להם
מספרים את הסיפור
שיגרום לי אחר כך לנדודי שינה
וחושי נאנחים
ושוב איני נרדמת
ורק מושיטה יד מעל המים
תופסת בחדק הפיל
שיסיע אותי אל תוך החלום
כי כח הוויתי מתקיימת לה
על יצועי
שואפת לטוס על כנפי הפילה
שהיא כולה פרי צהלת הרגש
ושם אני נסה אל נפשי
מונעת מכוח האהבה
כי ענוג הוא החלום
חופן בתוכו מזמורים של תקווה
ושלא אשקע שנית בנדודי שינה
אלא אחלום לי
על לחישה דוממת
שהיא כולה
פרי תשוקה
ושרק לא
אזנחנה.

יום ראשון, 13 במרץ 2016

יש לי ציפור על החלון

יש לי ציפור על החלון / ריקי שחם

אני רוצה להבין
את הזמן
שחוזר על עצמו.
אני ניזונה מההבנה הזו.
ברור לי שאני צריכה
לומר רק את האמת
ולא חצאי אמיתות
רק ככה אני יכולה לסבול את עצמי.
אני רוצה להבין את הזמן
שחוזר על עצמו.
כל המציאות הזו
היא כמו כלים שלובים.
פעם כשהייתי קטנה
חשבתי שיש ים מאחורי הבית שממול
היום אני חושבת שיש תשוקה
מאחורי החורבות שמשאיר השטן.
כל הדרכים מובילות ללחם הקודש
שנתן המורה.
עכשיו סטרדיווריוס מנגן לי
עם הכינור שלו
ופעם בזמן אחר
הקשבתי לקולותיהם של הזאבים
והבנתי שהזמן חוזר
וגם בתחתית הלב שלי
נמצאים להם אותם הרגשות
רק שהם עכשיו עולים עם השמש
ומופיעים בשירים שלי
ובסיפורים שלי
כי לכתוב
זה כמו לירות בחץ וקשת
אני מדייקת אל המטרה
והלב שלי נאנח
ולפעמים אני לא יודעת
אם הכל חלום בעצם
ואם אנחנו ערים
או ישנים
ואם אנחנו
באיזה זמן בכלל.
השקט הזה של החיפוש מטריף אותי
והנה שוב הציפור הצבעונית על החלון
כי היא מופיעה במקום הציפור השחורה
שמתה.
וגם המגדלית בוכה אתי
עם דמעות של דם
כמו פעם שעשינו ביחד
בזמן
פעם
מזמן
עכשיו
היום.

אני מקעקעת סלעים

אני מקעקעת סלעים / ריקי שחם

הכל כתוב לי על העור
הכל כתוב לי על הדם
בנקבוביות
בשערות
בשיניים
בריסים
בציפורניים
ובסוף אני נחלצת מהכל.
מכתיבה את המילים
עם קליגרף צמוד
מקעקעת את העור
צורבת אותו בכל השקעים
ואפילו מוסיפה לזה סולם מוסיקלי
עורגת על השפה
טועמת רוק
מכתימה את השפתיים
בצבע של אפרסק
מתנשקת עם משמש
מרגישה כל הזמן
את המגע של האויר על הבשר.
העורות האטומים
גורמים לי לכאבי ראש,
עיניים סתומות
גורמות לי לסיוטי לילה
והטיפשות היא כמו בשר פיגולים
מזון לפגרים.
מחפשת את נהר הסמבטיון
שיפריד ביני ובין הרימה
חיה בצד שבו מתאהבים בשכל
ואחר כך בגוף
כי את הגוף רואים במראה
ואת השכל רואים בגוף.
הטיפשות מבצעת אונס לאור יום
ואני נאבקת
להפוך את הסבל
לספרות מקצועית
ואת היצר ללחם חוק.
כי על הטיפשות
אני לא מרחמת יותר.

יום שבת, 12 במרץ 2016

זה כיף לכתוב על העור שלך

זה כייף לכתוב על העור שלך / ריקי שחם

היום על הספינה
סיפרת לי
על המורה שטובל במים
ומושח אותנו בשמן.
פיליפוס,מורה יקר
המידות הטובות שלך
מובילות אותי אל מדרגות פרטיות
משם אני עולה לחדר הפרטי שלי
ומושחת עצמי בשמן שלך
והציפורים שלי כבר לא
על חוטי הטלפון
אלא בנו קן על שדי
ורק רוצה לתת לך את הורד של המגדלית
ולדבר אתך בשפה של ורדים
כי הארמון הפרטי שלנו
יש לו ארובה
ודרכה אני מציצה אל השמיים
ורוצה להיות אתך
רק בחדר הכלולות שלך
ולדעת את סודך
כי אתה אצלי מתחת לעור שלי
וזה הסוד
ואחרי הסוד הזה
אני נשבעת אמונים
לך פיליפוס
ולשפיות
ולמילים
אני יודעת שאני אחלץ ממך
את כל השנינויות
כי המגדלית לימדה אותי
את סוד הפרוש
ואת סוד הנדר הנצחי
ואני חשה במלוא הכח שלה
שנכנס לי לורידים
לעורקים
לאף.

יום שישי, 11 במרץ 2016

הדרך לבריב

הדרך לבריב / ריקי שחם

היום טבלתי את הסכין שלי במי נהר
ומרחתי אתו על לחם הקודש
ממרח של מים
והבנתי שאני חייבת לחיות
אפילו שראיתי ציפור מתה בשדה.
היום טבלתי את המכחול שלי
בדם כחול
וכתבתי את מילותי על עורי.
במילה בגידה
נגמר הצבע
והמכחול תפס חוורון של גסיסה.
הבנתי שהמילה בגידה
היא פצע עמוק עמוק
בתוך האלוהות.
היום טבלתי שערה מראשי
בשלולית של דם
וצבעתי אתה את שפתיי בצבע אדמדם.
האהבה זעקה אלי ממרחקים
והזכירה לי כי הגעגועים
הם המילים של התשוקה
והשמיים הם השמלה של אלוהים
ועכשיו אני אחרוט עם הציפורן שלי
את שמו של קליינט איסטווד
על המצח
והוא יזכיר לי
את הטוב ואת הרע
ואת המכוער.
אני חושבת על האיש ההוא
שהיה הולך בשביל עם מעיל צהוב
עשרות קילומטרים יום יום
בטח הוא כבר התחיל לעוף
כי נגמרו לו הרגליים
והלב שלו ממשיך לנדוד בשחקים
או בשבילים אבלים
כי אולי משהו מת לו
ואולי הגוף שלו מת
או משתתף בסרט של קלינט
כי היום ראיתי נעליים בשביל
וחשבתי
כי אלו הנעליים הקרועות של האיש
שהלך בשביל
עם מעיל צהוב
ופעמון של הזייה.

יום שני, 7 במרץ 2016

געגוע

געגוע / ריקי שחם

היום הזעתי.
הרבה זמן לא הזעתי.
אפשר לעשות פרופיל מהזיעה שלי
קו זיעה בחריץ
בין השדיים
זה קו הגורל שלי
יש לי קו גורל
בכף היד
קו עמוק
שמסמן את הסיפור שלי.
אני מזהה את הסיפור
בכלי המיטה
בעיקר בקימוטי הסדין
ובעיקר כשאלה מוטבעים
על העור
כאילו היו קעקוע של זכרון.
היום ראיתי עץ
שהגורל שלי נטבע בו
בין עליו
בגזע
בשורשים
בפירות
חשתי
כאילו המגע של החיים
מלטף אותי
ומסתכל עלי
כי לעץ היו
עיניים של געגוע.
במקום הזה של ירוק
אני מוליכה עצמי אל חיק
מובלת על ידי כח האהבה
אל הספינה
שבה ארדם הלילה
מכורבלת.