שיר הייקו / באשו

פַּעֲמוֹן הַמִּקְדָּשׁ נָדַם
אַךְ קוֹלוֹ מַמְשִׁיךְ לִבְקֹעַ
מִתּוֹךְ הַפְּרָחִים.

באשו

מדריגל לעיר סנטיאגו / פדריקו גרסיה לורקה

פדריקו גרסיה לורקה / מדריגל לעיר סנטיאגו

גֶּשֶׁם יוֹרֵד בְּסַנְטְיָאגוֹ

לִבִּי בָּךְ מָלֵא, אֲהוּבָה.

הַשֶּׁמֶשׁ, קַמֶלְיָה שֶׁל מַעְלָה,

תָּאִיר אַוְרִירִית וּצְעוּפָה.

גֶּשֶׁם יוֹרֵד בְּסַנְטְיָאגוֹ

בְּלַיְלָה שָׁקֵט וְחָשׁוּךְ.

דְּשָׁאִים שֶׁל חֲלוֹם וְשֶׁל כֶּסֶף

פְּנֵי הַלְּבָנָה יְכַסּוּ.

רְאִי בָּרְחוֹב אֶת הַגֶּשֶׁם,

בְּכִי אֲבָנִים וּזְכוּכִית.

רְאִי אֵיךְ הַיָּם לָךְ שׁוֹלֵחַ

אֵפֶר וְצֵל מְלוּחִים.

אֵפֶר וְצֵל לָךְ שׁוֹלֵחַ,

עִיר שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נָטְשָׁה.

אַךְ בְּלִבִּי רוֹעֲדִים עוֹד

מַיִם מִבֹּקֶר נוֹשָׁן.

(מספרדית - רנה לטווין)

 

שירו של חזי לסקלי "שירה"

שירה / חזי לסקלי

שירה חייבת לעמוד ולדבר.
לעמוד על מכונת כביסה מקולקלת ולדבר
בשפתו של הגרב שגרם
לקלקול.
שירה חייבת לעמוד על אדן החלון ולדבר
בשפתם של העומדים על אדן החלון.
שירה חייבת לרקוד,
ולצייץ בשפתו של העכבר המתגורר
מתחת לבמה ונחרד
מעדינותו המופרזת של המחול.
שירה חייבת לדפוק בדלת
חרש או בפראות.
לא לגעת בפעמון.
שירה חייבת לבקר בברצלונה ולדבר שם
א נ ג ל י ת.
שירה חייבת לנוח, בעיקר לנוח.
שירה אינה חייבת להיות שירה.
היא יכולה להיות מזון מדבר.
שירה יכולה להיות קונפיטורה
כלומר פרי מת וטעים.
שירה יכולה להיות סוכרזית
כלומר ממתיק מלאכותי ומסרטן.
שירה יכולה לבנות
בית מגורים
בית חולים
בית ספר
בית סוהר
בית כנסת
אך היא מעדיפה
לגלות
באר חלב באמצע עיר.
שירה חייבת לישון, לישון ולחלום על שירה.
שירה חייבת לשכב, לשכב ולדבר מתוך
שינה.
שירה חייבת להיות קבורה
באדמה
ולדבר בשפתם של המתים.
שירה חייבת לטפל בחולים.
שירה חייבת להכשיל את עצמה,
לבטל את עצמה,
לבגוד בעצמה,
לנטוש ולהינטש.
שירה חייבת לחיות.

(מתוך “באר חלב באמצע עיר”: כל השירים 1968-1992, הוצאת עם עובד

היום פגשתי כובע / ריקי שחם

היום פגשתי כובע / ריקי שחם

היום
לבד
שתיתי שוקולה בקפה.
חשבתי:
למה שתיתי שוקולה
כשבעצם רציתי בירה בלונז'.
אז משכתי לעצמי בכתף
והרגשתי
כמו משוררת
שיושבת בבית קפה
בפריס.
הזמנתי בירה בלונז'
וכתבתי את הפוסט הזה.
אני נאמנה לעיר הזו
אני נאמנה לקצף של הבירה
ולתפאורה של חנות דיסני
בשאנז אליזה.
אני אוהבת את טינקבל
ואת מולאן
וחולמת שיש לי קעקוע
של פו הדוב על הזרוע
אני רוצה שהטפוס הזה
יהיה צרוב לי בבשר החי.
כשעברה אשה עם כובע גדול על הראש
רציתי לכרוע ברך לפניה
ולהגיד לה:
כל הכבוד
הכובע הגדול שלך
הוא כמו תפילה לכל האנשים
שאין להם כלום בראש
ואולי הכובע שלך
ייתן להם קצת בינה.
שתיתי את הבירה עם זיתים
והרגשתי כאילו נפתח לי שער
ואני נכנסת בו
ופוגשת את כל חסרי הרחמים
ומשתינה להם על הפנים.
אבל במקום להשתין עליהם
נתתי לכלב שלי להשתין לי על הכובע
והשארתי אותו ברחוב
כי ידעתי שמשהו ישתמש בו
לאסוף כסף ליד הקפה
בככר
כי הככר האהובה עלי
יש לה צבע של פודרה
ואין עליה קמטים
ולכן היא לא שמה מייק אפ
רק ממשיכה את קו המשווה
שמתחיל בכנסיה שבככר
ליד החלון משמאל
ונמשך החוצה
עד שנעצר בנצח.
ואז
הנצח פוגש את הכובע שלי
בככר
אחרי שהכלב השתין עליו
ושניהם ממשיכים לקפה "לה מר"
לעוד סיבוב של בלונז'.

ריקי שחם מביאה את שירה של רחל המשוררת

-->

 באחד גלגולי - רחל

הֶהָיִיתִי חַיָּה בֵּין חַיּוֹת הַשָּׂדֶה 
בְּיָמִים רְחוֹקִים, בְּאַחַד גִּלְגּוּלַי? 
וּמֵאָז לִי קִרְבַת הָאָחוֹת לְחַי 
וְאֵימַת הָאָדָם הָרוֹדֶה? 

אֲפֹרַת הַנּוֹצָה וְחַסְרַת הַמָּגֵן 
גֻּלְגְּלָה-פִּרְפְּרָה בִּי נִשְׁמַת צִפּוֹר? 
מַנְגִּינָה עַגְמוּמִית, אַהֲבַת הַדְּרוֹר – 
הֵן מִמֶּנָּה, מִמֶּנָּה שְׁתֵּיהֶן. 

וְאוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרָחוֹק-קָדוּם 
הָיִיתִי גִבְעוֹל-עֲשָׂבִים יְרַקְרַק? 
וְלָכֵן בְּאִמִּי-אֲדָמָה אֶדְבַּק, 
וּמְנוּחַי בְּחֵיקָהּ הַשָּׁחוּם. 

היום ניסיתי לעשן ג'יטאן / ריקי שחם

העין שלי
לא כל כך רואה עכשיו
היא אפילו לא יכולה להבחין
בין תכלת לכרתי
ולכן אני לא יכולה לדעת
אם הגיע זמן של תפילת שחרית.
התפילה שלי מנוסחת בוקר בוקר
על פי טעמו של הקפה
לתפילה שלי יש איזשהו קדוש
כל יום קדוש אחר
ובדרך כלל
אני לא מבזבזת על זה
זמן רב של אנרגיה.
מתהלכת יחפה על האדמה
מנסה להרגיש אם יש מערות מתחתי.
בפריס אין מערות
אבל גם כבר אין מאפרות
ואפילו הסיגריה של סרז' גינצבורג
כבר לא רלוונטית
ואם היא עושה השראה
אז בחדרי חדרים
כאילו היינו מעשנים מריחואנה
בציר טוב
מתנובת היער.
אבל ביער שלנו
יש רק חיות רעבות
שמחפשות את רובי הציידים
ובפריס יש רק
דגים של זהב
על מחרוזות טורקיזים
כי אין פה בריכת דגים
אבל יש קונסיארז'
שבאה מפורטוגל
עם עיניים זולגות מצחוק
שגרה בחדר של צינוק
אבל היא מרגישה
כמו חיפושית משה רבנו
עם סטייל של מלכה
וקלסה של קרלה ברוני
ואפרופו
מה נשמע בתל-אביב?
קרלה ברוני בהריון
וסרקוזי נראה תמיד
כאילו הוא עבר צינתור מנטלי
אבל אני
העיניים שלי תמיד בתוך המטרו
אפילו שלא נסעתי בו אף פעם,
כי המטרו שלי עובר
בין האלכוהול לגלואז
ושם לי ברכה של תפילת ערבית
שמזכירה לי
שאני ממש מסרבת לדעת
מה נשמע בתל אביב.

ריקי שחם, שירו האהוב של פרננדו פסואה

--> --> קולו של אלוהים - פרננדו פסואה

-->

זוהר קול בלילה…

מתוך החוץ שמעתיו…

"הו יקום, אני הנני-אותך…"

אבוי, אימת השמחה

שבחרדה הזו, פן

יכבה הלפיד המוליך אותי!

אפר האידיאה והשם

בתוכי, והקול: "הו עולם,

בהיותיות בך אני הנני-אותי…"

הד של עצמי ותו-לא, אני מציף עצמי

בגלים של אור שחור

שבהם אני שוקע באל.

תירגם מפורטוגזית: יורם מלצר