יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

שלומי קשור בחוט אל שלומך / זלדה

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. 
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. 
וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת 
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים, 
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת, 
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר, 
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי והַטַּל 
תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה. 

אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת. 
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם. 
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשֶּׁקֶר. 
וְהַפַּחַד. וְהַקְּרָעִים. 
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף. 

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. 
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. 

אֲנִי וְאַתָּה 
וְהַחִידָה. 
אֲנִי וְאַתָּה 
וְהַמָּוֶת. 

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. 
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.

יום רביעי, 12 באוקטובר 2016

אם נשמתך חסרת פניות / זלדה

אם נשמתך חסרת פניות 
כשושנה - 
תגיע אל לב הדברים 
בקפיצת הדרך. 

אם נשמתך חסרת פניות 
כשושנה - 
תגיע לשער 
האמיתי. 

אם נשמתך חסרת פניות 
כשושנה - 
יביא לך 
רב ליב שרה-ס 
לאור הברקים, 
ולמערבול הסופות. 

אם נשמתך חסרת פניות 
כשושנה - 
לא תטבע בחושך 
עד השורש 
לא תטבע בתהום 
עד הנקודה הפנימית. 

יום שבת, 8 באוקטובר 2016

אל אלות הגורל / הלדרלין


אל אלות הגורל / הלדרלין

רַק עוֹד קַיִץ אֶחָד תְּנוּ לִי, הָאַדִּירוֹת,
וּסְתָו אֶחָד, שֶׁיַּבְשִׁיל שִׁירִי,
שֶׁאָז, יוֹתֵר בְּרָצוֹן, שְׂבַע מַנְגִּינָה
מְתוּקָה, לוּ יָמוּת לִבִּי עָלַי.
הַנֶּפֶשׁ, שֶׁנִּטְּלָה זְכוּתָהּ הָאֱלֹהִית
מִמֶּנָּה בְּחַיֶּיהָ, גַּם בִּשְׁאוֹל לֹא תָּנוּחַ;
אֲבָל אִם הַקָּדוֹשׁ, אִם הַיָּקָר
לְלִבִּי, אִם הַשִּׁיר יִצְלַח בְּיָדִי -
בְּרוּכָה תִּהְיִי, דּוּמִיַּת צַלְמָוֶת.
אֲנִי אֶהְיֶה שָׁלֵו. גַּם אִם נִבְלִי
לֹא יְלַוֵּנִי מַטָּה. פַּעַם אַחַת
חָיִיתִי, כָּאֵלִים. דַּי בְּכָךְ. 

יום רביעי, 28 בספטמבר 2016

שיר הייקו / באשו

פַּעֲמוֹן הַמִּקְדָּשׁ נָדַם
אַךְ קוֹלוֹ מַמְשִׁיךְ לִבְקֹעַ
מִתּוֹךְ הַפְּרָחִים.

באשו

יום שבת, 24 בספטמבר 2016

מדריגל לעיר סנטיאגו / פדריקו גרסיה לורקה


פדריקו גרסיה לורקה / מדריגל לעיר סנטיאגו

גֶּשֶׁם יוֹרֵד בְּסַנְטְיָאגוֹ
לִבִּי בָּךְ מָלֵא, אֲהוּבָה.
הַשֶּׁמֶשׁ, קַמֶלְיָה שֶׁל מַעְלָה,
תָּאִיר אַוְרִירִית וּצְעוּפָה.

גֶּשֶׁם יוֹרֵד בְּסַנְטְיָאגוֹ
בְּלַיְלָה שָׁקֵט וְחָשׁוּךְ.
דְּשָׁאִים שֶׁל חֲלוֹם וְשֶׁל כֶּסֶף
פְּנֵי הַלְּבָנָה יְכַסּוּ.

רְאִי בָּרְחוֹב אֶת הַגֶּשֶׁם,
בְּכִי אֲבָנִים וּזְכוּכִית.
רְאִי אֵיךְ הַיָּם לָךְ שׁוֹלֵחַ
אֵפֶר וְצֵל מְלוּחִים.

אֵפֶר וְצֵל לָךְ שׁוֹלֵחַ,
עִיר שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נָטְשָׁה.
אַךְ בְּלִבִּי רוֹעֲדִים עוֹד
מַיִם מִבֹּקֶר נוֹשָׁן.

(מספרדית - רנה לטווין)

 

יום שישי, 16 בספטמבר 2016

שירו של חזי לסקלי "שירה"

שירה / חזי לסקלי

שירה חייבת לעמוד ולדבר.
לעמוד על מכונת כביסה מקולקלת ולדבר
בשפתו של הגרב שגרם
לקלקול.
שירה חייבת לעמוד על אדן החלון ולדבר
בשפתם של העומדים על אדן החלון.
שירה חייבת לרקוד,
ולצייץ בשפתו של העכבר המתגורר
מתחת לבמה ונחרד
מעדינותו המופרזת של המחול.
שירה חייבת לדפוק בדלת
חרש או בפראות.
לא לגעת בפעמון.
שירה חייבת לבקר בברצלונה ולדבר שם
א נ ג ל י ת.
שירה חייבת לנוח, בעיקר לנוח.
שירה אינה חייבת להיות שירה.
היא יכולה להיות מזון מדבר.
שירה יכולה להיות קונפיטורה
כלומר פרי מת וטעים.
שירה יכולה להיות סוכרזית
כלומר ממתיק מלאכותי ומסרטן.
שירה יכולה לבנות
בית מגורים
בית חולים
בית ספר
בית סוהר
בית כנסת
אך היא מעדיפה
לגלות
באר חלב באמצע עיר.
שירה חייבת לישון, לישון ולחלום על שירה.
שירה חייבת לשכב, לשכב ולדבר מתוך
שינה.
שירה חייבת להיות קבורה
באדמה
ולדבר בשפתם של המתים.
שירה חייבת לטפל בחולים.
שירה חייבת להכשיל את עצמה,
לבטל את עצמה,
לבגוד בעצמה,
לנטוש ולהינטש.
שירה חייבת לחיות.

(מתוך “באר חלב באמצע עיר”: כל השירים 1968-1992, הוצאת עם עובד

יום שישי, 29 באפריל 2016

היום פגשתי כובע / ריקי שחם

היום פגשתי כובע / ריקי שחם

היום
לבד
שתיתי שוקולה בקפה.
חשבתי:
למה שתיתי שוקולה
כשבעצם רציתי בירה בלונז'.
אז משכתי לעצמי בכתף
והרגשתי
כמו משוררת
שיושבת בבית קפה
בפריס.
הזמנתי בירה בלונז'
וכתבתי את הפוסט הזה.
אני נאמנה לעיר הזו
אני נאמנה לקצף של הבירה
ולתפאורה של חנות דיסני
בשאנז אליזה.
אני אוהבת את טינקבל
ואת מולאן
וחולמת שיש לי קעקוע
של פו הדוב על הזרוע
אני רוצה שהטפוס הזה
יהיה צרוב לי בבשר החי.
כשעברה אשה עם כובע גדול על הראש
רציתי לכרוע ברך לפניה
ולהגיד לה:
כל הכבוד
הכובע הגדול שלך
הוא כמו תפילה לכל האנשים
שאין להם כלום בראש
ואולי הכובע שלך
ייתן להם קצת בינה.
שתיתי את הבירה עם זיתים
והרגשתי כאילו נפתח לי שער
ואני נכנסת בו
ופוגשת את כל חסרי הרחמים
ומשתינה להם על הפנים.
אבל במקום להשתין עליהם
נתתי לכלב שלי להשתין לי על הכובע
והשארתי אותו ברחוב
כי ידעתי שמשהו ישתמש בו
לאסוף כסף ליד הקפה
בככר
כי הככר האהובה עלי
יש לה צבע של פודרה
ואין עליה קמטים
ולכן היא לא שמה מייק אפ
רק ממשיכה את קו המשווה
שמתחיל בכנסיה שבככר
ליד החלון משמאל
ונמשך החוצה
עד שנעצר בנצח.
ואז
הנצח פוגש את הכובע שלי
בככר
אחרי שהכלב השתין עליו
ושניהם ממשיכים לקפה "לה מר"
לעוד סיבוב של בלונז'.