ריקי שחם רביצקי מביאה את שירו של גיום אפולינר: שיר מכתב מספר 10 ללו
הַחֹרֶף עֲדַיִן לֹא תָּם אַךְ כְּבָר רָאִיתִי לִבְלוּב
עַל עַנְפֵי הַתְּאֵנִים בַּמַּטָּע עוֹד מְעַט הָאָבִיב יָשׁוּב
וְעִמּוֹ הַשָּׁלוֹם אֲהוּבָה בִּמְקוֹם הַקְּרָבוֹת הַמָּרִים
אֶצְלֵנוּ הַכֹּל כַּשּׁוּרָה אַךְ שִׁמְעִי אֶת קְרִיאַת הַגְּבָרִים
מַלָּח יָפָּנִי אֵי-שָׁם מִתְגָּרֵד בְּעֵינוֹ הַשְּׂמָאלִית
בֶּן-מֶלֶךְ גּוֹלֶה מֵאַרְצוֹ וְנוֹדֵד בָּעוֹלָם כְּפָלִיט
לִבִּי מְכַרְכֵּר סְבִיבֵךְ כְּמוֹ חֲבוּרַת חַיָּלִים סֶרְבִּים צְעִירִים הַיּוֹצְאִים בִּמְחוֹל קוֹלוֹ סְבִיב בְּתוּלָה שֶׁיְּשֵׁנָה
לָהּ בְּשַׁלְוָה
חַיַּל הַחִי”ר הַבְּלוֹנְדִי צָד בַּגֶּשֶׁם כִּנֵּי עֶרְוָה
בֶּלְגִּי שֶׁעָצוּר בְּהוֹלַנְד קוֹרֵא עִתּוֹן שֶׁאֲנִי מֻזְכָּר בֵּין דַּפָּיו
מֵרֹאשׁ הַסֶּכֶר מַלְכָּה מַבִּיטָה מְבֹעֶתֶת בַּקְּרָב
נַהַג הָאַמְבּוּלַנְס עוֹצֵם אֶת עֵינָיו לֹא לִרְאוֹת אֶת הַפֶּצַע הַמַּצְמִית
הַזָּקִיף רוֹאֶה אֵיךְ מִגְדַּל כְּנֵסִיָּה נוֹפֵל כְּמוֹ אַגָּס שֶׁהָעֵץ הִשְׁמִיט
רַב הַחוֹבֵל הָאַנְגְּלִי מַצִּית מִקְטֶרֶת אוֹפְּיוּם אַחֲרוֹנָה בְּעוֹד סְפִינָתוֹ טוֹבַעַת
כֻּלָּם מְשַׁוְּעִים לְאָבִיב שֶׁל שָׁלוֹם שִׁמְעִי אֵיךְ קְרִיאַת הַגְּבָרִים מְשַׁוַּעַת
שַׁוְעָתִי הִיא אֵלַיִךְ לוּ אֲהוּבָה אַתְּ שְׁלוֹמִי וְאַתְּ אֲבִיבִי
וְאַתְּ הָאֹשֶׁר שֶׁרַק אֵלָיו מִתְאַוֶּה לְבָבִי
בְּשֵׁם אָשְׁרֵנוּ אֲנִי מִתְכּוֹנֵן לְמוֹתִי הַקָּרוֹב
בְּשֵׁם אָשְׁרֵנוּ אֲנִי מְקַוֶּה עוֹד לִחְיוֹת בְּטוֹב
בְּשֵׁם אָשְׁרֵנוּ צְבָאוֹת נִלְחָמִים בְּחֵמָה שְׁפוּכָה
בִּשְׁמוֹ מְכַוְּנִים מַרְאָה אֶל פְּלֻגַּת לוֹחֲמִים טְבוּחָה
בִּשְׁמוֹ נְגוֹזִים פְּגָזִים בַּשְּׁחָקִים כְּכוֹכְבֵי שָׁבִיט
בִּשְׁמוֹ שְׁבוּיִים צוֹעֲדִים בְּטוּרִים אֲחוּזֵי עֲוִית
בִּשְׁמוֹ לְבָבִי הוֹלֵם בִּרְאוֹתוֹ אֲהוּבָה אוֹתָךְ
הוֹ לוּ אַהֲבַת-חַיַּי לַהֲטוּט שֶׁלִּי וְתוֹתָח
(תירגם מצרפתית דורי מנור)