יש לי פיל משנהב על שולחן כתיבה גדול - ריקי שחם

יש לי פיל משנהב על שולחן כתיבה גדול - ריקי שחם

בסוף הלילה
בנקודת המפגש של השיח הפנימי
כאילו כמעט בסוף העולם
נעמדים להם הכוכבים
באיזושהי שורה
מיליוני מייל ביני ובינם
והם שם בשבילי
מתנהלים להם
מספרים את הסיפור
שיגרום לי אחר כך לנדודי שינה
וחושי נאנחים
ושוב איני נרדמת
ורק מושיטה יד מעל המים
תופסת בחדק הפיל
שיסיע אותי אל תוך החלום
כי כח הוויתי מתקיימת לה
על יצועי
שואפת לטוס על כנפי הפילה
שהיא כולה פרי צהלת הרגש
ושם אני נסה אל נפשי
מונעת מכוח האהבה
כי ענוג הוא החלום
חופן בתוכו מזמורים של תקווה
ושלא אשקע שנית בנדודי שינה
אלא אחלום לי
על לחישה דוממת
שהיא כולה
פרי תשוקה
ושרק לא
אזנחנה.

יש לי ציפור על החלון

יש לי ציפור על החלון / ריקי שחם

אני רוצה להבין
את הזמן
שחוזר על עצמו.
אני ניזונה מההבנה הזו.
ברור לי שאני צריכה
לומר רק את האמת
ולא חצאי אמיתות
רק ככה אני יכולה לסבול את עצמי.
אני רוצה להבין את הזמן
שחוזר על עצמו.
כל המציאות הזו
היא כמו כלים שלובים.
פעם כשהייתי קטנה
חשבתי שיש ים מאחורי הבית שממול
היום אני חושבת שיש תשוקה
מאחורי החורבות שמשאיר השטן.
כל הדרכים מובילות ללחם הקודש
שנתן המורה.
עכשיו סטרדיווריוס מנגן לי
עם הכינור שלו
ופעם בזמן אחר
הקשבתי לקולותיהם של הזאבים
והבנתי שהזמן חוזר
וגם בתחתית הלב שלי
נמצאים להם אותם הרגשות
רק שהם עכשיו עולים עם השמש
ומופיעים בשירים שלי
ובסיפורים שלי
כי לכתוב
זה כמו לירות בחץ וקשת
אני מדייקת אל המטרה
והלב שלי נאנח
ולפעמים אני לא יודעת
אם הכל חלום בעצם
ואם אנחנו ערים
או ישנים
ואם אנחנו
באיזה זמן בכלל.
השקט הזה של החיפוש מטריף אותי
והנה שוב הציפור הצבעונית על החלון
כי היא מופיעה במקום הציפור השחורה
שמתה.
וגם המגדלית בוכה אתי
עם דמעות של דם
כמו פעם שעשינו ביחד
בזמן
פעם
מזמן
עכשיו
היום.

אני מקעקעת סלעים

אני מקעקעת סלעים / ריקי שחם

הכל כתוב לי על העור
הכל כתוב לי על הדם
בנקבוביות
בשערות
בשיניים
בריסים
בציפורניים
ובסוף אני נחלצת מהכל.
מכתיבה את המילים
עם קליגרף צמוד
מקעקעת את העור
צורבת אותו בכל השקעים
ואפילו מוסיפה לזה סולם מוסיקלי
עורגת על השפה
טועמת רוק
מכתימה את השפתיים
בצבע של אפרסק
מתנשקת עם משמש
מרגישה כל הזמן
את המגע של האויר על הבשר.
העורות האטומים
גורמים לי לכאבי ראש,
עיניים סתומות
גורמות לי לסיוטי לילה
והטיפשות היא כמו בשר פיגולים
מזון לפגרים.
מחפשת את נהר הסמבטיון
שיפריד ביני ובין הרימה
חיה בצד שבו מתאהבים בשכל
ואחר כך בגוף
כי את הגוף רואים במראה
ואת השכל רואים בגוף.
הטיפשות מבצעת אונס לאור יום
ואני נאבקת
להפוך את הסבל
לספרות מקצועית
ואת היצר ללחם חוק.
כי על הטיפשות
אני לא מרחמת יותר.

זה כיף לכתוב על העור שלך

זה כייף לכתוב על העור שלך / ריקי שחם

היום על הספינה
סיפרת לי
על המורה שטובל במים
ומושח אותנו בשמן.
פיליפוס,מורה יקר
המידות הטובות שלך
מובילות אותי אל מדרגות פרטיות
משם אני עולה לחדר הפרטי שלי
ומושחת עצמי בשמן שלך
והציפורים שלי כבר לא
על חוטי הטלפון
אלא בנו קן על שדי
ורק רוצה לתת לך את הורד של המגדלית
ולדבר אתך בשפה של ורדים
כי הארמון הפרטי שלנו
יש לו ארובה
ודרכה אני מציצה אל השמיים
ורוצה להיות אתך
רק בחדר הכלולות שלך
ולדעת את סודך
כי אתה אצלי מתחת לעור שלי
וזה הסוד
ואחרי הסוד הזה
אני נשבעת אמונים
לך פיליפוס
ולשפיות
ולמילים
אני יודעת שאני אחלץ ממך
את כל השנינויות
כי המגדלית לימדה אותי
את סוד הפרוש
ואת סוד הנדר הנצחי
ואני חשה במלוא הכח שלה
שנכנס לי לורידים
לעורקים
לאף.

הדרך לבריב

הדרך לבריב / ריקי שחם

היום טבלתי את הסכין שלי במי נהר
ומרחתי אתו על לחם הקודש
ממרח של מים
והבנתי שאני חייבת לחיות
אפילו שראיתי ציפור מתה בשדה.
היום טבלתי את המכחול שלי
בדם כחול
וכתבתי את מילותי על עורי.
במילה בגידה
נגמר הצבע
והמכחול תפס חוורון של גסיסה.
הבנתי שהמילה בגידה
היא פצע עמוק עמוק
בתוך האלוהות.
היום טבלתי שערה מראשי
בשלולית של דם
וצבעתי אתה את שפתיי בצבע אדמדם.
האהבה זעקה אלי ממרחקים
והזכירה לי כי הגעגועים
הם המילים של התשוקה
והשמיים הם השמלה של אלוהים
ועכשיו אני אחרוט עם הציפורן שלי
את שמו של קליינט איסטווד
על המצח
והוא יזכיר לי
את הטוב ואת הרע
ואת המכוער.
אני חושבת על האיש ההוא
שהיה הולך בשביל עם מעיל צהוב
עשרות קילומטרים יום יום
בטח הוא כבר התחיל לעוף
כי נגמרו לו הרגליים
והלב שלו ממשיך לנדוד בשחקים
או בשבילים אבלים
כי אולי משהו מת לו
ואולי הגוף שלו מת
או משתתף בסרט של קלינט
כי היום ראיתי נעליים בשביל
וחשבתי
כי אלו הנעליים הקרועות של האיש
שהלך בשביל
עם מעיל צהוב
ופעמון של הזייה.

געגוע

געגוע / ריקי שחם

היום הזעתי.

הרבה זמן לא הזעתי.
אפשר לעשות פרופיל מהזיעה שלי
קו זיעה בחריץ
בין השדיים
זה קו הגורל שלי
יש לי קו גורל
בכף היד
קו עמוק
שמסמן את הסיפור שלי.
אני מזהה את הסיפור
בכלי המיטה
בעיקר בקימוטי הסדין
ובעיקר כשאלה מוטבעים
על העור
כאילו היו קעקוע של זכרון.
היום ראיתי עץ
שהגורל שלי נטבע בו
בין עליו
בגזע
בשורשים
בפירות
חשתי
כאילו המגע של החיים
מלטף אותי
ומסתכל עלי
כי לעץ היו
עיניים של געגוע.
במקום הזה של ירוק
אני מוליכה עצמי אל חיק
מובלת על ידי כח האהבה
אל הספינה
שבה ארדם הלילה
מכורבלת.

אפשר לגעת בקעקוע שלך?

אפשר לגעת בקעקוע שלך? / ריקי שחם

המיגדלית
סימנה לי היום את השביל
קעקעה את צעדי
על אבן
על דמעה
על גוף.
לפעמים בלילה
רק שתינו
שקופות
לבד
ללא תבונה
ללא הגיון
רק עם שק של סימנים
מקעקעות את הזמן
כאילו אין מרחב.
המגדלית דוחפת אותי ליער פנימה
תמיד משער צדדי
בין אלפי שנים
ושם
כל יום
פורמת אותי
חובשת אותי
ומקעקעת אותי מחדש
אוספות עלים
אוספות שיער
לפעמים רוצה
שיקברו אותנו יחד.
יש לה לזאת
צעדים של ספינה
ספינה ששטה לגליה.
תמיד נדמה
שהספרים שלה כבר גלויים לפני
ואז היא שוב דוחפת
את השער האחורי
הפעם אני מזיעה קצת
במצח
כי הקעקוע החדש
שהיא מקעקעת בי עכשיו
כואב קצת
צורב קצת
את העור
השקוף.