מריה סופייה

מריה סופייה / ריקי שחם

הפטריות הם הילדים של היער.
צמחו להם ככה פתאום
בלי להודיע מראש
המון
אבל המון
פטריות.
היו גם פטריות רעל
אבל לא בשבילם טיפסתי בשביל
כדי לקטוף פטריות.
פטריות הספס
תפסו אותי
במלוא גאוות טעמם
כמו הגיעו מהר אררט
או מאיזשהו מקום בלי שם.
הם תפסו אותי בגרון
וכלי הדם שלי התלהטו כולם
מעוצמת טעמם
כמו התמכרות לגוף
לריח
או לטעם
של גוף.
החום של אוגוסט
מוציא אותי מדעתי
אפילו שבמקום שלי לא חם
אבל אוגוסט
עושה לי להרגיש
כאילו חם אפילו פה
וכדי לצאת מהאובך הזה
אפילו שאצלי אלו אדי אלכוהול
אני חייבת להתמכר למשהו.
כי אני עכשיו בוערת
כמו הבתולות הקדושות
בבגדי נזירות בלי תחתונים.
אני מתמכרת לכל מגע
וחולמת שאני צפה על הנהר
המוביל אותי אל הסוף שלו
במקום שבו מחכה הספינה
עם המגדלית
ואנחנו שטות חזרה לגליה
בדרך אוכלות מרק בוייאבז
ומשם ממריאות ב first class
לפינה בעולם
ששם מדברים
רק באוקטנית.

רק אל תסתירו לי את השמש

רק אל תסתירו לי את השמש / ריקי שחם

אתה לוחש לי באוזן
פיליפוס
לוחש ומרטיב אותה עם הלשון
לוחש לי מילים כמו:
רוח הקודש,אור ותחייה,
אבל שנינו יודעים שלכל המילים
אין משמעות במילותם
ללא חווית היצר הקמאי
של הקיום שלנו.
שנינו יודעים,פיליפוס
שהמילים כוונתם
להונות אותנו
ואת המציאות ואת החיים.
אתה עוזר לי להגיש שפה.
אתה מבקש ממני להשיב לחיים
את המגדלור שכבה
והותיר שירה של דרורים
על חוטי החשמל
אלה בנדודם ללא השיר
העניקו לשפתיים הנעות
את המילים העקרות
וסוג של מלנכוליה
שהיא סהרורית
וחולמנית
והשטן מתיישב על הקצב הזה
של פעימות הלב הקטנות
ועוצר לרגע את הנשימה
ומשתלט.
ואתה פיליפוס
לוחש את הקוד
מושיט לי יד כדי לצאת
מתוך התעלומה הגדולה הזאת
ומלמד אותי למהול את המילים
בפעימות של לב חדשות
שמנשימות את הגופים
ומנשימות את היצר
ואתה מלמד אותי
להחיות את התפילות
ולהציל אותן ברגע האחרון
לפני שהן גוססות לגמרי
ואתה מלמד אותי
להפנות עורף לכל חסרי הרחמים.
אתה,עם מצנח ביד
צונח אתי מתוך ספינת חלל
היישר אל מרחבי הבוקר החדש
שם ניפגשים מבטינו
ולא נותר לי
אלא לנעוץ סיכה בכובע שלי
שמסתיר לי את הסנוור של השמש
שכל כך מציקה לי
בעת האחרונה.

היום אפתח לי בטארות

היום אפתח לי בטארות - ריקי שחם

הדברים האמיתיים
מתקיימים בתוך לשד העצמות
במקום שצפונות בו
חידותי ושאלותי
מחופים ברזים אינסופיים
של פולחני תשוקה
ורק הדומיה החיצונית
היא לי מגן
מפני הפרוק הקטרטי
שמתהלך בינות הוודו
בכל מקום מותר
מתפרק ומדשן את עצמו
בלחות של יצר
ואני מחזיקה
קתרוס בידי
מתהלכת בתוך סמטאות הפולחן
עטורה בפרחי יסמין
עטורה בחשקים
ושרה
למי שאינו בורח לשחקים
כדי להסתיר
את מה שמתחולל
בין קפלי הנפש.

איזה שיר לשיר לך היום?

איזה שיר לשיר לך היום? / ריקי שחם

הרגע שבו הרגש חודר לגוף שלי
הוא הרגע
שבו המגדלית מופיעה לי בחלומות.
אחר כך אני מתעוררת
ומחפשת אותה ללא לאות
ורק רוצה סימנים
שכל זה קרה באמת
ואלה לא התרחשו רק
בחלומות הפרטיים שלי.
היום חשבתי שוב על המדוזה
ורציתי לירוק לה בפנים.
המגדלית הופיעה עם הספינה שלה
ועצרה אותי
רגע לפני שהסמארק
כיסה את העיניים של המדוזה.
"השמיים מעדיפים את הרוק שלך
לדברים אחרים"
אמרה המגדלית
ונתנה לי את הורד שלה.
לא ירקתי על המדוזה
אבל בראש שלי ראיתי
כיצד צונחות לה העיניים
ונושר לה האף.
היא נולדה מתוך סטייה קוסמית.
איזה כייף לכתוב את זה עם עט גחליליות.
אני יוצרת מגע אינטימי אתם
עד שאני מרגישה את הטרוף
בתוך החושים שלי
כי ככה זה שיש עוד חוש
שמצליח לטייל בכל המרחבים
כאילו הוא חי על אופיום כל הזמן
ואז נוחת נחיתה אינטימית
ויודע שהתשוקה הזו שלו
מעניקה לי יתרון גדול.
אני מתפללת למגדלית
שלדמעות שלי יהיה טעם של
פטרוס
כדי שמישהו
יוכל לשתות מהם
ולהדבק בחוש הנוסף שלי.

אני גרה בדולפינריום

אני גרה בדולפינריום / ריקי שחם

הדולפינים שלי
שטים להם
מפלג אחד של ים
אל מקום מוצל אחר
שגם הוא של ים.
בדרך
הדולפינים שלי
קוטפים עגבניות
מפינת הירק
ומתבקשים להעניק מענק
מהאדום האדום הזה
לכל מי
שהראש שלו מתלקח
ומתפוצץ מגודל התשוקה
שמציפה את הגוף
כי כל החושים שלי מדבקים
אני מדבקת
אני נשא
מדביקה את כל שביל החלב
ברגשות שלי
בפעימות הלב הדופקים
וחוטי הטלפון
וכל תחנות הממסר
סופגים את האותיות הכתובות
ומדביקים את המילים
ואת השפה
באותו טרוף מוטרף
שהוא כמו הערפיליות במרחב
שפתאום באות
ופתאום הולכות
ואני יודעת רק את השפתיים
עמם נשקתי את ספינתה של
המגדלית
והיא העניקה לי
ורד
ועוד ורד
ועוד ורד.
עוד כמה ימים אני והיא
בקרקסון
נעשה את זה
נכלא את עצמנו בכלוב ציפורים
עטוף בחוט חשמל
שלא יחדרו זרים
כי אנחנו כבר כחולות
מכמויות
האור העליון
שחודר לנפשנו
ורק הדולפינים
יבואו לבקר
כי הם שטים במעיין הסוד
אנחנו נסתכל על הסנפירים שלהם
ונחזיר אותם לים
של תודעה
שנושק
במצחו
של כל מי שמתמסר
ונדבק.

יש לי פיל משנהב על שולחן כתיבה גדול - ריקי שחם

יש לי פיל משנהב על שולחן כתיבה גדול - ריקי שחם

בסוף הלילה
בנקודת המפגש של השיח הפנימי
כאילו כמעט בסוף העולם
נעמדים להם הכוכבים
באיזושהי שורה
מיליוני מייל ביני ובינם
והם שם בשבילי
מתנהלים להם
מספרים את הסיפור
שיגרום לי אחר כך לנדודי שינה
וחושי נאנחים
ושוב איני נרדמת
ורק מושיטה יד מעל המים
תופסת בחדק הפיל
שיסיע אותי אל תוך החלום
כי כח הוויתי מתקיימת לה
על יצועי
שואפת לטוס על כנפי הפילה
שהיא כולה פרי צהלת הרגש
ושם אני נסה אל נפשי
מונעת מכוח האהבה
כי ענוג הוא החלום
חופן בתוכו מזמורים של תקווה
ושלא אשקע שנית בנדודי שינה
אלא אחלום לי
על לחישה דוממת
שהיא כולה
פרי תשוקה
ושרק לא
אזנחנה.

יש לי ציפור על החלון

יש לי ציפור על החלון / ריקי שחם

אני רוצה להבין
את הזמן
שחוזר על עצמו.
אני ניזונה מההבנה הזו.
ברור לי שאני צריכה
לומר רק את האמת
ולא חצאי אמיתות
רק ככה אני יכולה לסבול את עצמי.
אני רוצה להבין את הזמן
שחוזר על עצמו.
כל המציאות הזו
היא כמו כלים שלובים.
פעם כשהייתי קטנה
חשבתי שיש ים מאחורי הבית שממול
היום אני חושבת שיש תשוקה
מאחורי החורבות שמשאיר השטן.
כל הדרכים מובילות ללחם הקודש
שנתן המורה.
עכשיו סטרדיווריוס מנגן לי
עם הכינור שלו
ופעם בזמן אחר
הקשבתי לקולותיהם של הזאבים
והבנתי שהזמן חוזר
וגם בתחתית הלב שלי
נמצאים להם אותם הרגשות
רק שהם עכשיו עולים עם השמש
ומופיעים בשירים שלי
ובסיפורים שלי
כי לכתוב
זה כמו לירות בחץ וקשת
אני מדייקת אל המטרה
והלב שלי נאנח
ולפעמים אני לא יודעת
אם הכל חלום בעצם
ואם אנחנו ערים
או ישנים
ואם אנחנו
באיזה זמן בכלל.
השקט הזה של החיפוש מטריף אותי
והנה שוב הציפור הצבעונית על החלון
כי היא מופיעה במקום הציפור השחורה
שמתה.
וגם המגדלית בוכה אתי
עם דמעות של דם
כמו פעם שעשינו ביחד
בזמן
פעם
מזמן
עכשיו
היום.