איזה שיר לשיר לך היום?

איזה שיר לשיר לך היום? / ריקי שחם

הרגע שבו הרגש חודר לגוף שלי
הוא הרגע
שבו המגדלית מופיעה לי בחלומות.
אחר כך אני מתעוררת
ומחפשת אותה ללא לאות
ורק רוצה סימנים
שכל זה קרה באמת
ואלה לא התרחשו רק
בחלומות הפרטיים שלי.
היום חשבתי שוב על המדוזה
ורציתי לירוק לה בפנים.
המגדלית הופיעה עם הספינה שלה
ועצרה אותי
רגע לפני שהסמארק
כיסה את העיניים של המדוזה.
"השמיים מעדיפים את הרוק שלך
לדברים אחרים"
אמרה המגדלית
ונתנה לי את הורד שלה.
לא ירקתי על המדוזה
אבל בראש שלי ראיתי
כיצד צונחות לה העיניים
ונושר לה האף.
היא נולדה מתוך סטייה קוסמית.
איזה כייף לכתוב את זה עם עט גחליליות.
אני יוצרת מגע אינטימי אתם
עד שאני מרגישה את הטרוף
בתוך החושים שלי
כי ככה זה שיש עוד חוש
שמצליח לטייל בכל המרחבים
כאילו הוא חי על אופיום כל הזמן
ואז נוחת נחיתה אינטימית
ויודע שהתשוקה הזו שלו
מעניקה לי יתרון גדול.
אני מתפללת למגדלית
שלדמעות שלי יהיה טעם של
פטרוס
כדי שמישהו
יוכל לשתות מהם
ולהדבק בחוש הנוסף שלי.

אני גרה בדולפינריום

אני גרה בדולפינריום / ריקי שחם

הדולפינים שלי
שטים להם
מפלג אחד של ים
אל מקום מוצל אחר
שגם הוא של ים.
בדרך
הדולפינים שלי
קוטפים עגבניות
מפינת הירק
ומתבקשים להעניק מענק
מהאדום האדום הזה
לכל מי
שהראש שלו מתלקח
ומתפוצץ מגודל התשוקה
שמציפה את הגוף
כי כל החושים שלי מדבקים
אני מדבקת
אני נשא
מדביקה את כל שביל החלב
ברגשות שלי
בפעימות הלב הדופקים
וחוטי הטלפון
וכל תחנות הממסר
סופגים את האותיות הכתובות
ומדביקים את המילים
ואת השפה
באותו טרוף מוטרף
שהוא כמו הערפיליות במרחב
שפתאום באות
ופתאום הולכות
ואני יודעת רק את השפתיים
עמם נשקתי את ספינתה של
המגדלית
והיא העניקה לי
ורד
ועוד ורד
ועוד ורד.
עוד כמה ימים אני והיא
בקרקסון
נעשה את זה
נכלא את עצמנו בכלוב ציפורים
עטוף בחוט חשמל
שלא יחדרו זרים
כי אנחנו כבר כחולות
מכמויות
האור העליון
שחודר לנפשנו
ורק הדולפינים
יבואו לבקר
כי הם שטים במעיין הסוד
אנחנו נסתכל על הסנפירים שלהם
ונחזיר אותם לים
של תודעה
שנושק
במצחו
של כל מי שמתמסר
ונדבק.

יש לי פיל משנהב על שולחן כתיבה גדול - ריקי שחם

יש לי פיל משנהב על שולחן כתיבה גדול - ריקי שחם

בסוף הלילה
בנקודת המפגש של השיח הפנימי
כאילו כמעט בסוף העולם
נעמדים להם הכוכבים
באיזושהי שורה
מיליוני מייל ביני ובינם
והם שם בשבילי
מתנהלים להם
מספרים את הסיפור
שיגרום לי אחר כך לנדודי שינה
וחושי נאנחים
ושוב איני נרדמת
ורק מושיטה יד מעל המים
תופסת בחדק הפיל
שיסיע אותי אל תוך החלום
כי כח הוויתי מתקיימת לה
על יצועי
שואפת לטוס על כנפי הפילה
שהיא כולה פרי צהלת הרגש
ושם אני נסה אל נפשי
מונעת מכוח האהבה
כי ענוג הוא החלום
חופן בתוכו מזמורים של תקווה
ושלא אשקע שנית בנדודי שינה
אלא אחלום לי
על לחישה דוממת
שהיא כולה
פרי תשוקה
ושרק לא
אזנחנה.

יש לי ציפור על החלון

יש לי ציפור על החלון / ריקי שחם

אני רוצה להבין
את הזמן
שחוזר על עצמו.
אני ניזונה מההבנה הזו.
ברור לי שאני צריכה
לומר רק את האמת
ולא חצאי אמיתות
רק ככה אני יכולה לסבול את עצמי.
אני רוצה להבין את הזמן
שחוזר על עצמו.
כל המציאות הזו
היא כמו כלים שלובים.
פעם כשהייתי קטנה
חשבתי שיש ים מאחורי הבית שממול
היום אני חושבת שיש תשוקה
מאחורי החורבות שמשאיר השטן.
כל הדרכים מובילות ללחם הקודש
שנתן המורה.
עכשיו סטרדיווריוס מנגן לי
עם הכינור שלו
ופעם בזמן אחר
הקשבתי לקולותיהם של הזאבים
והבנתי שהזמן חוזר
וגם בתחתית הלב שלי
נמצאים להם אותם הרגשות
רק שהם עכשיו עולים עם השמש
ומופיעים בשירים שלי
ובסיפורים שלי
כי לכתוב
זה כמו לירות בחץ וקשת
אני מדייקת אל המטרה
והלב שלי נאנח
ולפעמים אני לא יודעת
אם הכל חלום בעצם
ואם אנחנו ערים
או ישנים
ואם אנחנו
באיזה זמן בכלל.
השקט הזה של החיפוש מטריף אותי
והנה שוב הציפור הצבעונית על החלון
כי היא מופיעה במקום הציפור השחורה
שמתה.
וגם המגדלית בוכה אתי
עם דמעות של דם
כמו פעם שעשינו ביחד
בזמן
פעם
מזמן
עכשיו
היום.

אני מקעקעת סלעים

אני מקעקעת סלעים / ריקי שחם

הכל כתוב לי על העור
הכל כתוב לי על הדם
בנקבוביות
בשערות
בשיניים
בריסים
בציפורניים
ובסוף אני נחלצת מהכל.
מכתיבה את המילים
עם קליגרף צמוד
מקעקעת את העור
צורבת אותו בכל השקעים
ואפילו מוסיפה לזה סולם מוסיקלי
עורגת על השפה
טועמת רוק
מכתימה את השפתיים
בצבע של אפרסק
מתנשקת עם משמש
מרגישה כל הזמן
את המגע של האויר על הבשר.
העורות האטומים
גורמים לי לכאבי ראש,
עיניים סתומות
גורמות לי לסיוטי לילה
והטיפשות היא כמו בשר פיגולים
מזון לפגרים.
מחפשת את נהר הסמבטיון
שיפריד ביני ובין הרימה
חיה בצד שבו מתאהבים בשכל
ואחר כך בגוף
כי את הגוף רואים במראה
ואת השכל רואים בגוף.
הטיפשות מבצעת אונס לאור יום
ואני נאבקת
להפוך את הסבל
לספרות מקצועית
ואת היצר ללחם חוק.
כי על הטיפשות
אני לא מרחמת יותר.

זה כיף לכתוב על העור שלך

זה כייף לכתוב על העור שלך / ריקי שחם

היום על הספינה
סיפרת לי
על המורה שטובל במים
ומושח אותנו בשמן.
פיליפוס,מורה יקר
המידות הטובות שלך
מובילות אותי אל מדרגות פרטיות
משם אני עולה לחדר הפרטי שלי
ומושחת עצמי בשמן שלך
והציפורים שלי כבר לא
על חוטי הטלפון
אלא בנו קן על שדי
ורק רוצה לתת לך את הורד של המגדלית
ולדבר אתך בשפה של ורדים
כי הארמון הפרטי שלנו
יש לו ארובה
ודרכה אני מציצה אל השמיים
ורוצה להיות אתך
רק בחדר הכלולות שלך
ולדעת את סודך
כי אתה אצלי מתחת לעור שלי
וזה הסוד
ואחרי הסוד הזה
אני נשבעת אמונים
לך פיליפוס
ולשפיות
ולמילים
אני יודעת שאני אחלץ ממך
את כל השנינויות
כי המגדלית לימדה אותי
את סוד הפרוש
ואת סוד הנדר הנצחי
ואני חשה במלוא הכח שלה
שנכנס לי לורידים
לעורקים
לאף.

הדרך לבריב

הדרך לבריב / ריקי שחם

היום טבלתי את הסכין שלי במי נהר
ומרחתי אתו על לחם הקודש
ממרח של מים
והבנתי שאני חייבת לחיות
אפילו שראיתי ציפור מתה בשדה.
היום טבלתי את המכחול שלי
בדם כחול
וכתבתי את מילותי על עורי.
במילה בגידה
נגמר הצבע
והמכחול תפס חוורון של גסיסה.
הבנתי שהמילה בגידה
היא פצע עמוק עמוק
בתוך האלוהות.
היום טבלתי שערה מראשי
בשלולית של דם
וצבעתי אתה את שפתיי בצבע אדמדם.
האהבה זעקה אלי ממרחקים
והזכירה לי כי הגעגועים
הם המילים של התשוקה
והשמיים הם השמלה של אלוהים
ועכשיו אני אחרוט עם הציפורן שלי
את שמו של קליינט איסטווד
על המצח
והוא יזכיר לי
את הטוב ואת הרע
ואת המכוער.
אני חושבת על האיש ההוא
שהיה הולך בשביל עם מעיל צהוב
עשרות קילומטרים יום יום
בטח הוא כבר התחיל לעוף
כי נגמרו לו הרגליים
והלב שלו ממשיך לנדוד בשחקים
או בשבילים אבלים
כי אולי משהו מת לו
ואולי הגוף שלו מת
או משתתף בסרט של קלינט
כי היום ראיתי נעליים בשביל
וחשבתי
כי אלו הנעליים הקרועות של האיש
שהלך בשביל
עם מעיל צהוב
ופעמון של הזייה.